חוק הסדרה לכ-ו-ל-ם
חוק ההסדרה חל על יישובים יהודיים בלבד ולכן הוא פסול מעיקרו, למרות צדקתו העקרונית, כי אסור לפנות ישראלי או פלסטיני מביתו
אז מה ההבדל בין תושבי גבעת האולפנה לבין יושבי אותו מתחם מגורים פלסטיני בבית חנינא? בשני המקרים תובעים הבעלים הפרטיים לפנות את המשפחות הפולשות, ובשני המקרים בית המשפט מכריע לטובת הבעלים ולא לטובת המתגוררים.
והרי זה עוול הזועק לשמים. אילו היה חוק ההסדרה מגן גם על הפלסטינים ומונע מראות של פינוי בכוח, היה אפשר להגן גם על ההסדרה הצודקת של המגורים בגבעת האולפנה שאין שום סיבה צודקת להרוס אותם, ולו משום שהבעלים הערבי לא יוכל לעשות שום דבר עם גבעה בלב יישוב ישראלי.
הרי זה לא שהוא יכול לגור שם או אפילו למכור ליהודי את השטח (כי הדין הפלסטיני במקרה זה הוא מוות). לכן , אגב, ההצעות לפצות בכסף את בעל הקרקע הפלסטיני אינן ישימות. הפלסטיני לא יכול לקחת כסף מיהודי.
אז מה כן? אחת האפשרויות היא שישראל תקים קרן מיוחדת שבה יופקדו בנדיבות כספים עבור הפקעות קרקע פלסטינית פרטית. ואם וכאשר יוסדר העניין בעתיד בהסדרה מדינית מול הרשות הפלסטינית, יוכלו בעלי הקרקע לקבל את הכסף שיופקד בחשבון ממשלתי על שמם. אבל לפנות בתים על יושביהם הוותיקים במקום לפצות את בעלי הקרקע בכסף מלא או בקרקע חלופית? זהו עוול גמור ואכזריות מגונה. בין אם מדובר ביושבי בית פלסטיני ובין אם מדובר ביושבי בית ישראלי.
אני זוכר שביקרתי פעם ביישוב עלי במטה בנימין, שבו מצויה בשכונת היובל שורת בתים שהיו מיועדים להריסה - שניים מהם היו שייכים לגיבורי ישראל, החללים אלירז פרץ ורועי קליין, משום שהתברר שהבתים נבנו על אדמה פלסטינית פרטית. ההריסה אמנם נמנעה לבסוף, כזכור, בהתערבות ראש הממשלה, אבל כל מי שראה כמוני את המראה מבין את גודל האבסורד.
הרי שום פלסטיני לא יבנה את ביתו בשכונת היובל בהתנחלות עלי בין בתים יהודיים מורשים אחרים שנבנו כדין על אדמה ציבורית. אז למה או למי תועיל ההריסה? מה יעשה הפלסטיני באדמתו (אם יוכיח את בעלותו) המוקפת בבתים יהודיים מורשים ביישוב יהודי? כלום. אין לו מה לעשות עם האדמה הזאת, גם אחרי שייהרסו "המחוברים" אליה. לעומת זאת, אם רק ינהגו בשכל, יוכלו שני הצדדים להרוויח: יושבי הבתים לא יפונו, ואילו בעלי הקרקע יפוצו מעל ומעבר לשימוש שהיו יכולים לעשות באדמתם אלמלא הופקעה.
כל זאת, כאמור, בתנאי אחד: שהדין יחול באופן שווה לגמרי על ישראלים ועל פלסטינים. מי שמגרש משפחה פלסטינית מבית חנינא ומשפחות בדואיות מכפר אל-עראקיב (גם זה סיפור עכור), ותובע בשם הצדק לא לגרש משפחות יהודיות ממגרון ומגבעת האולפנה, הוא בבחינת טובל ושרץ בידו. השרץ הוא גירוש המשפחות הפלסטיניות. כל עוד הצדק לא יהיה סימטרי, הוא לא יוגדר כצדק והוא לא יחול על אף אחד.
אחיי המתנחלים, שגרעינם הקשה הוא חובשי הכיפות הסרוגות, צריכים לזכור את דין הצדק מן התורה: "תורה אחת תהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם". ו"גר" בלשון התנ"ך הוא פשוט זר. וגם "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה". מי שלא מבין את זה (וגם לא מבין את הקשר בין הפינוי האלים של הבדואים מפתחת רפיח ובין פינוי סיני לבסוף) איננו מבין את העיקר. ר' הוזהרתם. או שתנהגו מנהג צדק בכולם או שתפונו בעצמכם, חס וחלילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם