עבודה זרה
אם נתניהו לא יתעורר, הוא עוד ייזכר כרה"מ שבתקופתו מומשה זכות השיבה מאריתריאה. היום זה רחוק בשפירא, מחר זה אצלכם
סבורני שדבר דומה כמעט אירע לתקשורת הישראלית עם קהילת המסתננים מאפריקה. זה כמעט נגמר בציפורן בגרון, אבל ברגע האחרון היחסים הרומנטיים התקררו. האירועים האחרונים, ובעיקר מקרי האונס, גרמו לרבים מעמיתי לעצור להערכה מחודשת.
להגיע להבנה שאנו צועדים על סף תהום בעיניים קשורות ועל עקבים. אולי בצדק. אם לממשלה לקח כל כך הרבה זמן להפנים את האיום הקיומי, מה אפשר לצפות מעיתונאים שעפים על פוזה של הומניזם, חמלה אוניברסלית ומנגנים על המצפון בשם המוסר היהודי.
היום אני מניח, גם בקצוות הרדיקלים של הסצנה - אצל אלו שמגדלים שפם אירוני (זכרים ונקבות כאחד) ועוטים בגדים כמו של סבא, רק שהם קנו אותם עם הפלטינום של אבא בהרבה מדי כסף - לא ימהרו לטייל מעבר לקו חרטום עילית אחרי השעה שבע בערב, אם בכלל. עם כל הכבוד לאוניברסליות ולקוסמופוליטיות, גם עבורם, אונס קבוצתי לא נתפס כאקט של אחוות גזעים וסולידריות. דומני שאפשר להכריז בזהירות כי החודש נפל האסימון. אבוי אם נתבדה.
והפיצוץ? בוא יבוא. שמעתי כי ביום ראשון יתקיים דיון מיוחד בממשלה. דיונים זה אחלה. אנשים אוהבים לדבר. אנשים אוהבים לשמוע את עצמם מדברים. אבל בתל אביב יש כבר בין 50 אלף ל-70 אלף מסתננים שסיעור המוחות בממשלה לא עושה עליהם רושם. רובם המוחלט גברים נואשים במשחק הישרדות סכום אפס. וקרוב היום שבו לא רק ארגוני סיוע יפעלו בתוכם אלא גם ארגוני טרור.
קוראים יקרים, גם בלי להשתמש בסופרלטיבים דרמטיים, האיום הזה אינו פחות חמור מהאיום האיראני. לכן כדאי מאוד שראש הממשלה יתעורר מהתרדמה האיראנית כדי לטפל בבעיה שהיא מעבר לסאונד בייט קליט. חוק טל הוא חשוב מאוד, שוויון בנטל וכו'. גם שינוי שיטת הממשל. אבל שימו לב כמה מעט התייחסות פוליטית (חוץ מאשר בקצוות) יש לעובדה שמדינת
ואם להוסיף קיסם למדורת ההבלים, ובכלל להעכיר לכם את מצב הרוח, השבוע הוגש למשרד להגנת הסביבה מסמך מטעם המרכז להיערכות לשינוי אקלים בישראל. המסמך, כמה מלבב, מזהיר כי בשל שינוי האקלים-בצורות, שיטפונות ועליית מפלס הים - עלול לשטוף את ישראל גל פליטים מצפון אפריקה, מצרים וירדן.
אם נתניהו לא יתעורר, הוא עוד ייזכר כראש הממשלה שבתקופתו מומשה זכות השיבה מאריתריאה.
אבל גם לכם יש אחריות. לא משנה אם בדרך כלל אתם מתנגדים בתוקף לדעותי או מזדהים איתן. האופציה של התעלמות לא קיימת. היום זה רחוק בשפירא, מחר זה מתגלגל לפתח הבית המוגן שלכם.
ולעניין אחר. דומה. טרנד חדש במקומותינו. בעיקר באוניברסיטאות. מזדהים עם הנכבה. עם האסון הפלסטיני. סטודנטים יהודים, חלקם הגדול אנשי חד"ש - יורשי מי שבעבר קיבלו הוראות ממוסקבה של סטאלין - נכנסים לשלב הבא במלחמה התודעתית על זכות קיומה של המדינה היהודית. נתעלם לרגע מן הסוגיה הלקוחה מהתחום הפסיכולוגי והיא: מדוע יהודים מזדהים עם מפלת מי שסירבו להצעת החלוקה וביקשו לאבד ולהשמיד את היישוב היהודי, שלוש שנים אחרי השואה.
בואו נשאל, כיצד האקדמיה הישראלית הממומנת על ידי כספי המסים של אזרחי ישראל, מאפשרת (גם אם מתוך סלידה גלויה) אקט סמלי שהסאבטקסט שלו הינו שמדינת ישראל היא יצור קולוניאליסטי מדכא ולפיכך אין לו לגיטימיות להתקיים במתכונתו הנוכחית.
האם בשם חופש הביטוי היו מאפשרים קיום טקס התייחדות ופיוס עם חללי הוורמכט שנהרגו באל-עלמיין? חיילים גרמנים צעירים שאלמלא מפלתו של רומל, "שועל המדבר", היו קרוב לוודאי כובשים את פלשתינה-א"י. ואז היה נכנס לפעולה הכוח המיוחד של האס-אס, ה"איינזצגרופן מצרים", שפקודת היום שלו הייתה לאסוף את יהודי א"י למחנה עם פטנט גרמני רשום, נכנסים מהדלת ויוצאים מארובה.
האמת היא שלאקדמיה הישראלית יש עבר מפואר של טמטום מוסרי במסווה נאצל. קחו לדוגמה את יהודה לייב מאגנס, המייסד והנשיא של האוניברסיטה העברית. אדם שעל שמו הוצאת הספרים האקדמית ושדרה מרכזית בקמפוס. כמה סטודנטים מכירים את פועלו הפוליטי? מאגנס איש ברית שלום שתמך במדינה דו לאומית, התנגד בתוקף להצעת החלוקה.
לאחר שפרצה מלחמת השחרור, ביקש מאגנס לעצור את יישום החלטת האו"ם ולפעול למען ההצעה של מחלקת המדינה האמריקאית שביקשה להקפיא את החלוקה ולהקים משטר נאמנות בינלאומי. על אף שהיה חולה טס מאגנס לארצות הברית ונפגש עם ראשי הממשל.
שבוע לפני הכרזת המדינה, ב-4 במאי הוא נפגש עם מזכיר המדינה הגנרל מרשל. על פי פרוטוקול הפגישה, ביקש מאגנס כי ארצות הברית תפעיל לחץ כבד על היהודים באמצעות הטלת סנקציות. הוא טען כי היישוב הוא התפתחות מלאכותית, פועל יוצא של תרומות אמריקאיות.
"עתה משמש הכסף הנתרם ליישוב היהודי רק למלחמה האוכלת את הכל", הבהיר מאגנס. "אם ארצות הברית תסגור את הברז ותמנע זרימת כספים ארצה, תיעצר מכונת המלחמה היהודית בארץ ישראל בשל מחסור בדלק פיננסי". מאגנס שבמשך שנים הטיף את דעותיו בפני בכירים אמריקאים ובריטים, בראשם שר החוץ הבריטי אנתוני אידן, היה אחד האישים המקובלים על הממסד האמריקאי.
הם תמכו בלב חפץ בתוכניותיו. גם מרשל. רק העובדה שאף מדינה מחוץ לארצות הברית לא הסכימה לשמש ככוח במשטר הנאמנות, מנעה את מימוש הקטסטרופה. לאחר פלישת צבאות ערב שלח מאגנס מברק נוסף למחלקת המדינה האמריקאית, ובו הודיע כי הגנת ישראל הצעירה עולה למדינה ארבעה מיליון דולר בחודש, וקרא לוושינגטון לנתק אותה מהמקורות הכספיים של היהודים באמריקה, כדי לקדם את סיום המלחמה. מעורר השראה, לא.
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם