מדינה מחפשת זהות

אנחנו אמנם יושבים במזרח התיכון ומתנהגים כאילו פה זה אמריקה, אבל בסופו של דבר, השייכות האמיתית של ישראל היא דווקא לאירופה

רוביק רוזנטל | 21/5/2012 5:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אירופה עוברת את אחת הטלטלות הכואבות ביותר מאז תמה המלחמה הקרה. המשבר הוא בעיקרו כלכלי-פיננסי, אבל הוא חושף שאלות מורכבות של לאומיות וזהות, ושל המפגש בין אירופה לבין אסיה ואפריקה, המאיימות עליה בגלי מהגרים שישנו את זהותה.

בתוך אלה עולה שוב השאלה הישראלית: האם אנחנו חלק מאירופה? בעיני גלי המהגרים אנחנו מדינה אירופית לכל דבר, המציעה עבודה ומקלט, גם אם ספק חוקי, או כפי שהגדיר זאת מהגר עבודה מאריתריאה: "ישראל - סבבה". אבל שותפות גורל כזאת עדיין אינה יוצרת שותפות בזהות.

בשיחה שהתקיימה ב"קול ישראל" בין יצחק לבני לאבי פרימור, אמר פרימור שאירופה רואה בנו חלק ממנה בלי קשר לחילוקי דעות פוליטיים. עם זאת, איננו חלק מהאיחוד האירופי, ובוודאי איננו שייכים לגוש היורו. אז מה משמעות השייכות הזו לאירופה?

צריך להוסיף לכך את העובדה שיש שתי קבוצות שייכות נוספות אפשריות לישראל. האחת היא חזונו של שמעון פרס על "מזרח תיכון חדש", והוא מדבר על השתלבות כלכלית וחברתית באזור שבו אנו חיים. החזון הזה התרחק וקשה לראות באופק אם ומתי יוגשם. קבוצת השייכות השנייה מוגדרת בביטוי "המדינה ה-51 של ארצות הברית".
הבירה התרבותית

לכאורה השייכות או הזיקה בינינו לבין ארצות הברית היא החזקה ביותר, ויש לה משמעות מרחיקת לכת. התלות הכלכלית בארצות הברית מובהקת, ולטוב או לרע ישראל היא חלק מהאסטרטגיה הצבאית-פוליטית של ארה"ב באזור הנפיץ שלנו. מה לכל אלה ולאירופה הטובעת בים של בעיות?

התשובה נעוצה בהיסטוריה הקצרה של ישראל החדשה ובשאלות של תרבות וזהות. אמריקה מוטמעת בתרבות הישראלית החדשה, בטכנולוגיה ובכלכלה, וכן בכמה אמנויות של העולם החדש, כגון קולנוע, טלוויזיה ומוזיקה. אירופה, לעומת זאת, נמצאת בדנ"א של ישראל החדשה. הציונות היא תנועה אירופית, המונחים שבהם אנו משתמשים בשיח התרבותי והפוליטי הם אירופיים. ההיסטוריה הרחוקה והקרובה שלנו היא אירופית.

לכאורה, גלי ההגירה לישראל מארצות המזרח היו אמורים לשנות את המערך הזה, אבל הדבר לא התרחש. ארצות ערב היו ונחשבות אויב פוליטי וצבאי,

אין אפשרות לבקר בהן, הן גם לא יצרו חלופה של ממש להגמוניה התרבותית האירופית, והדבר נכון עד היום.

ישראלים נוהרים לאמריקה כדי למצוא עבודה ולהתפתח כלכלית ואקדמית. ישראלים נוהרים לאירופה כדי לחזור לשורשים הפרטיים שלהם, לשורשים הלאומיים ולסיפור היהודי המסעיר והטראגי של מאה השנים האחרונות, שרובו ככולו התרחש על אדמת אירופה. הבירה התרבותית הישראלית היום, למרות עוצמתה של ניו יורק, היא ברלין, ובעבר הייתה זו פריז. קבוצת הכדורגל של המדינה היא ברצלונה, והערים זרועות מסעדות איטלקיות, ספרדיות ויהודיות, שהן למעשה מזרח-אירופיות. מאמריקה קיבלנו רק את מקדונלד'ס.

היום לכאורה לוקחת ישראל את הטוב מכל העולמות, מושפעת רק בשוליים מהמשבר האירופי ונהנית מכיפת הברזל האסטרטגית של אמריקה. אבל במקומות העמוקים יותר, גם בעידן הרב-תרבותי, ישראל היא חלק מאירופה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רוביק רוזנטל

צילום: .

מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית. חובק 15 ספרים, מילון סלנג מקיף, כתב עת, פרס סוקולוב, חמישה בנים ומכונית

לכל הטורים של רוביק רוזנטל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים