חכם אחד בחלם
הצעתו של המפכ"ל להעניק רישיונות עבודה למסתננים כדי לבלום את הפשיעה היא הפתרון השפוי היחיד בסביבה הממשלתית צרת המוח
מדברים אצלנו על מחנה מעצר פתוח בנגב שיכלול 10,000 מקומות למסתננים. הצחקתם אותנו. הרי יש כאן לפחות 60 אלף מסתננים. וזאת בהנחה שתצליחו בכלל לגרור 10,000 מסתננים למחנה המעצר שלכם, להאכיל ולפרנס אותם, לדאוג לתנאי התברואה במחנה וכו', בשעה ששחרורם לעבודה לא רק יחסוך את הכסף העצום הזה, אלא אף יביא לנו הכנסות ויעשיר את המשק.
עוד 60 אלף איש העובדים ומתפרנסים פה פירושם עוד ועוד מקומות עבודה לאחרים. כי האנשים האלה, כמו כולנו, אוכלים, מתלבשים ומבלים, ולכן הם צריכים שיספקו את צורכיהם. אני מבטיח לכם, למשל, שתל אביב תזדקק להרבה יותר כיכרות לחם, הרבה יותר פירות וירקות, הרבה יותר בשר, ויצרני הלחם, הירקות והבשר יצטרכו להעסיק עוד ועוד עובדים כדי לספק את צורכי הפליטים, שאם רק יהיה להם כסף (מעבודה), יוציאו אותו כמובן על מה שנדרש. ואם ייתנו להם רישיונות עבודה, הלוא יהיה להם כסף.
הבעיה העיקרית היא כמובן המגורים. וגם כאן, כדי לא להכביד על תושבי תל אביב, וכדי לא לייקר
על חשבון הישראלים את עלות הדיור בעיר הגדולה, הייתה צריכה ממשלת ישראל להציע פתרון שלא היה עולה לה כסף, אלא להפך: כזה המתבסס על הכנסות הפליטים לאחר שייתנו להם רישיונות עבודה. הפתרון הזה הוא ערי אוהלים או אתרי קרוואנים בנוסח שהתקיים פה בשנות העלייה הגדולה מברית המועצות, אלא שאין שום סיבה לא לגבות מן הפליטים העובדים מחיר מלא עבור מגוריהם.
אז נכון: בינתיים נבנית הגדר, שמזמן הייתה צריכה להיבנות, בגבול ישראל-מצרים, וצריך לקוות כי הגדר הזאת אכן תמנע את הצפת ישראל בפליטים נוספים, אבל בינתיים אנחנו מוצפים, ואין דרך חוקית ומוסרית לפתור ברגע זה את הבעיה. וכדאי לזכור את אחריות ממשלת ישראל לכל התופעה כולה, החל בעצם הקלות שבה הנחנו למצרים להתנער מאחריותה למנוע את מעבר המסתננים אלינו מגבולה, וכלה בעיכוב הגדול בהקמת הגדר. בכלל, יחסנו למצרים, המתאפיין בפחדנות ובחנופה מאז הסכם השלום הרע בקמפ דיוויד, הוא שורש הרע בכל העניין כולו.
מדוע לא התלוננה ישראל תלונה רשמית בפני ארצות הברית, האחראית להסכם קמפ דיוויד, על כך שמצרים מפרה בצורה חמורה את ההסכם, שעל פיו היא אמורה כמובן למנוע הסתננות מתחומה? התשובה היא שבמשך שנים פחדנו מחוסני מובארק, כפי שהיום אנחנו פוחדים מיורשיו, כשהעילה בכל פעם היא "שיקולים אסטרטגיים". אבל אסור לשכוח שגם למצרים יש אינטרסים, ועכשיו בעונייה, ועם השלטון החדש הצפוי, היא זקוקה במיוחד לקצת עזרה מידידים. זה הזמן לתבוע ממנה, בגיבוי האמריקאים, שיתוף פעולה במניעת חדירות טרור והסתננויות מגבולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם