במותם ציוו לנו חיים
בארץ אין גוף שאמון על חקר מעמיק של תאונות דרכים. הלוואי שהתאונה המחרידה בטבריה לא הייתה לשווא, ותוביל להסקת מסקנות
- האסון בטבריה: בלמי הרכב היו שחוקים, ילדה אחת ניצלה בנס
ההתניה הפבלובית התקשורתית בישראל, ובעקבותיה גם זאת הציבורית, היא להאשים את "הגורם האנושי" כבר ברגעים הראשונים ולראות בנהג פושע ופורע חוק עוד לפני שמישהו בכלל מבין את נסיבות התאונה.
במקרה הנדיר הזה, שבו התקשר הנהג, אבי המשפחה, למוקד המשטרה כדי לנסות ולהציל את משפחתו, גם התקשורת מבינה שצריך לחקור ולמצוא גורמים נוספים למהלך האירועים.
בתאונה זהה, עם אותו נהג ואותו כלי רכב אבל בנסיבות שונות – למשל מצב של סטיה מנתיב הנסיעה והתהפכות לתעלה – מיד הייתה נשלפת היסטוריית עבירות התנועה של הנהג, היה נטען שהוא נהג במהירות מופרזת, והיה מי שמזכיר שבמכונית נסעו תשעה נוסעים בשבעת מקומות הישיבה שמכונית.
כדי שמותם של בני המשפחה לא יהיה לשווא ראוי להבין אחת ולתמיד את החשיבות האדירה שבחקר תאונות דרכים לעומק, מתוך שאיפה למניעת תאונות דומות בעתיד.
הדבר הברור הראשון הוא שהמכונית שבה נסעה המשפחה, מיצובישי גראנדיס משנת ייצור 2007, התהפכה מעבר לגדר הבטיחות לאחר ש'טיפסה' עליה ונגררה לאורכה כ-20 מטרים.
גדר בטיחות, במיוחד גדר "ניו-ג'רסי" יצוקה מבטון, לא אמורה לאפשר לכלי רכב לעבור מעליה – ודאי כשמדובר בכלי רכב קל יחסית כמו מיניוואן בגודל בינוני. בדיקה מעמיקה תוכל להבהיר למהנדסים מדוע כשלה גדר הבטיחות
עובדה אחרת שהוזכרה בקשר לתאונה נוגעת למערכת הבלמים של המכונית. חקר לעומק של שרידי הרכב יכול לקבוע האם אכן כשלו הבלמים, מדוע, ובעיקר אם אפשר היה לגלות את התקלה מבעוד מועד ולמנוע אותה.
חקר הבלמים צריך, כמובן, לכלול גם את מערך הטיפול והרישוי במכונית – מוסכים שבהם היא טופלה ומכוני רישוי שבהם עברה את מבחני הרישוי השנתיים – לא רק במטרה להעניש את המעורבים, אלא בעיקר כדי לסתום פרצות קיימות ולמנוע מהן לגרום לתאונות עתידיות.
בניגוד למקובל במדינות מערביות, בישראל אין גוף ניטרלי ומקצועי שעוסק בחקר תאונות יבשתיות. לעומת זאת, יש שני גופים מאד מקצועיים שחוקרים בהצלחה תאונות אוויריות.
חיל האוויר שלנו מתגאה בהישגי הבטיחות בעולם, הנובעים מיישום ממצאי חקירות תאונות התעופה בחיל. כדי לשחזר את ההישג גם בתחבורה היבשתית, יש להטיל על חיל האוויר לבנות גרעין הקמה לגוף אזרחי ייעודי שיחקור לעומק תאונות דרכים.
גם משטרת ישראל – שחוקרת תאונות במטרה למצוא אשמים ולהגיש כתבי אישום, וגם משרד התחבורה, שאינו חוקר לעומק תאונות אף שהוא מחויב לכך על פי החוק – נמצאים בניגוד עניינים כשהם נדרשים לחקור תאונות.
המשטרה לא רוצה לדלות ממצאים שיקשו עליה להגיש כתבי אישום נגד נהגים, ומשרד התחבורה אינו מעוניין לגלות שגופים הקשורים אליו כמו מע"צ או אגף הרישוי נושאים בחלק מן האחריות לתאונה.
כל עוד נותר המצב הקיים על כנו, וכל זמן שהתקשורת לא מבינה את החשיבות העצומה בחקר התאונות לעומק, אובד לכולנו מידע רב שיכול למנוע אסונות ואנחנו ממשיכים לשחר שוב ושוב את אותם הכשלים.
הלוואי שמותם של בני המשפחה בתאונה הלילה לא יהיה לשווא, הלוואי שהם מצווים על מדינת ישראל להתחיל לחקור לעומק גם את תאונות הדרכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם