להפריד את ירושלים
דברי אולמרט על ירושלים אולי הרגיזו, אך יש סכנה שאנו בדרך לעיר דו-לאומית, ובהמשך למדינה דו-לאומית
בשייח' ג'ראח מפגינים ערבים ויהודים נגד כניסת יהודים. המפגינים צודקים, אף שהיהודים הוכיחו בעלות על הבתים. הם צודקים משום שעירוב אוכלוסיות אינו מתכון לחיים נפלאים ביחד, ומשום שערביי המקום חוששים שהיהודים לא באים כדי לחיות בשלום ובשלווה, אלא כדי להתרחב.
כך שעם כל הכבוד לצדק המשפטי, יש צורך לוותר עליו לטובת הצדק הפוליטי והמדיני ובעיקר לטובת השכל הישר. העובדה שמפגיני שמאל מתנגדים לדו-קיום בין יהודים לערבים בשכונה מסוימת לא הופכת אותם לגזענים. לפעמים הם דווקא צודקים.
חזרת יהודים לתוככי שכונות ערביות על בסיס טענות משפטיות תוביל אותנו לתביעות דומות של ערביי מזרח העיר על רכוש במערב העיר. התנחלות חד-כיוונית היא אשליה מתוצרת הימין. בתגובה על דרישה אמריקאית להפסיק את הבנייה היהודית של מלון שפרד, טען ראש הממשלה בנימין נתניהו ש"אין שום הגבלה על ערבים לגור בכל מקום בירושלים".
הוא צודק. זה בדיוק מה שקורה. מאות משפחות ערביות כבר עברו לגור במערב העיר. בשכונות מסוימות, כמו בשולי הגבעה הצרפתית, הכניסה של ערביי מזרח העיר גורמת לבריחה של יהודים. דו-קיום אין שם, כפי שאין בחברון וכפי שאין בשייח' ג'ראח.
הדברים של אהוד אולמרט בתחילת השבוע עוררו זעם רב. אפשר גם להניח שכאשר הדברים באים ממנו הם סובלים מפיחות אדיר, משום שבשנה האחרונה האיש גייס את עצמו למסע תעמולה נגד ישראל. ולמרות זאת הוא צודק. לפחות חלקית. צריך להזכיר שאולמרט כבר הציע לפלסטינים ויתור כואב בירושלים. יותר מכל קודמיו. אלא שגם ההצעה שלו לא סיפקה את הפלסטינים.
במצב שנוצר ספק אם יש מקום לחלוקת ירושלים. אבל צריך לחזור להפרדה. אין שום צורך שיהודים יעשו דווקא וייכנסו לתוככי שכונות ערביות, ואין צורך בהתנחלות ערבית בתוככי שכונות יהודיות. זו מתכונת בטוחה למתחים ולאלימות. זה אולי עובד בנווה שלום, אבל זה לא עובד ברוב הערים בעולם, גם כאלה שאינן סובלות ממטען היסטורי עודף של סכסוך דמים או כיבוש. כך שאין סיבה שזה יעבוד דווקא בירושלים.
הבעיה היא שאנחנו שבויים בסיסמאות. במקום להציל את ירושלים אנחנו מאבדים אותה. במקום ליצור תנאים להסדר בעתיד, אנחנו בונים גם במקומות שאין לנו מה לחפש בהם. זכותם של הערבים לחיות בשכונות שלהם, ללא איום בשליפת מסמכים המעידים על בעלות יהודית.
המקומות הקדושים לא יחזרו להיות רמוסים וחסומים, כפי שהיה בתקופת השלטון הקודם. אבל זה לא אומר שחייבים ליצור בכוח מוקדי סכסוך ועימות. לפי סקר של מכון וושינגטון, 40 אחוז מתושבי ירושלים הערבית רוצים להישאר תחת שלטון ישראל. זה לא אומר שכונות מעורבות. כרגע אין פתרון לבעיית ירושלים. ואם יהיה פתרון, הרי שההתיישבות היהודית, לפחות בחלקיה הדווקאיים, תפריע לפתרון.
וככל שזה יימשך לא רק שהסיכוי לפתרון יקטן, אלא שירושלים תפסיק להיות עיר יהודית ותהפוך לעיר דו-לאומית. מי שמעדיף ירושלים כבירת המדינה היהודית חייב לחשוב על פתרון יצירתי יותר מאשר סיסמאות על "עיר מאוחדת". לפני יומיים חגגנו ברוב עם והדר את איחוד העיר. לא עיר יהודית, אלא עיר דו-לאומית.
ואם נמשיך כך אותו ימין שיוצר לנו עיר דו-לאומית - הוא אותו ימין שעלול להוביל אותנו למדינה דו-לאומית. לא רק העיר תחובר לה יחדיו, אלא גם המדינה האחת והגדולה, הדולאומית, תחובר לה יחדיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם