אין הצדקה לאלימות שראינו בדרום תל אביב
המתפרעים הזיקו לתושבי דרום העיר – ישנן טענות מוצדקות שאפשר לקבל, אבל אי אפשר לקבל גילויי אלימות כלפי חפים מפשע
זה היה ברור שזה יקרה. והנה זה קרה. לתושבי דרום תל-אביב יש טענות מצוינות נגד הממשלה והרשויות ואפילו נגד פעילי ארגוני הזכויות. כולם דאגו לזכויות המסתננים, אבל לא לזכויות הוותיקים שנותרו חלשים. הם הופקרו לבד. הם אלה ששילמו את המחיר.
עירוב אוכלוסיות הוא עניין שחביב על אנשי האסכולה הרב-תרבותית והפוסטלאומית. במציאות זה לא עובד. זה לא שהמסתננים אלימים. אבל ברחובות רבים מדי השתלט הפחד.
בדיוק כשם שרוב המסתננים, רוב מוחלט, אינם מעורבים בשום אלימות או עבריינות, גם רוב תושבי השכונות שבהן גרים המסתננים אינם מעורבים בשום אלימות. כדי להצית גלי אלימות אין צורך ביותר מכמה עשרות בודדים. ובתוך האלפים, יש את העשרות הללו. מארגני ההפגנות הבהירו אתמול שהטענות שלהם אינן נגד המסתננים. שאין בהם טיפה של גזענות. אבל זה לא עזר. משום שהמיעוט האלים אינו מושפע מכוונת המארגנים.
למיעוט האלים יש סדר יום משלו. הרי כבר שבועות אחדים שכל מי שמצוי בשטח יודע שהתפרצות אלימה היא רק עניין של זמן. והנה היא הגיעה.
צריך להתפלל לשינוי
בדיוק לפני שנה התקיימה הפגנה דומה באותו מקום. גם לשם הגיעו פעילי הסתה. אבל אז זה היה שונה. אפריקאים שעברו בסמוך להפגנה צעדו בנחת. הם לא זכו אפילו לקריאות גנאי. כלום. למעשה, זה עדיין המצב ברוב מוקדי החיכוך בין המקומיים לבין מבקשי המקלט.
אלא שהחודש האחרון היה רווי מתיחות. שלושה מקרי אונס בחודש אחד הם שלושה יותר מדי. המצוקה אמיתית. הדו-קיום הוא כפוי, שברירי, מאולץ.
המתפרעים הזיקו לתושבי הדרום ושכונות המקלט של המסתננים. משום שאפשר לקבל את טענות תושבי הדרום. אי אפשר לקבל את גילויי האלימות. ואין גם צורך לגלות הבנה או הצדקה. הסבל מצדיק מחאה כלפי הרשויות. לא אלימות כלפי חפים מפשע, גם אם הם מהגרי עבודה
ולא פליטים.
בשנים האחרונות שמעתי את מצוקתם של תושבי השכונות הללו שוב ושוב. התקשורת אירחה את פעילי הזכויות. הקול שלהם בקושי הושמע. פה ושם, יורשה לי להודות, ניסיתי להשמיע את זעקתם. אלא ששום דבר לא קרה.
כל יום, כל שבוע, הם זכו לעוד ועוד גלים של מתנחלים חדשים. הממשלה נותרה אטומה לחלוטין. הזעקה הייתה גם כאשר לדרום הגיעו אלפים בודדים. היום מדובר בעשרות אלפים. בחודש האחרון היו מגעים בין תושבי שכונות לבין פעילי זכויות, במטרה למצוא נוסחה משותפת לפתרון הבעיה. המגעים לא הבשילו.
אין עדיין עמדה מוסכמת. הפערים גדולים מדי. זה לא ברור אם האלימות של אתמול תגרום לשינוי כלשהו. צריך להתפלל שזה יקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם