אם אשכחך אריאל
מה שמניע את שר האוצר ושר החינוך לקדם את הפיכת המוסד האקדמי באריאל לאוניברסיטה, אינם שיקולים מקצועיים או אידאולוגיים - אלא שאיפות פוליטיות
האוניברסיטאות הקיימות סובלות כיום ממחסור חמור במשאבים, הן למחקר והן להוראה. זו גם הסיבה שבות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) ובור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) מתנגדים למהלך. שם מבינים שהפיכת המוסד באריאל לאוניברסיטה תפגע עוד יותר במשאבי האוניברסיטאות המוגבלים בלאו הכי.
בלשכת שר החינוך טוענים שהדבר לא יבוא על חשבון תקציב האוניברסיטאות הקיימות כיון שמדובר בתקציב תוספתי, אך גם אם הדבר נכון ואכן קיימים מקורות מימון נוספים שניתן להפנות להשכלה הגבוהה, הרי שיש להעבירם לאוניברסיטאות הקיימות. מזה שנים היעדר תקציב נאות פוגע באיכות ההוראה באוניברסיטאות הותיקות, אינו מאפשר גיוס חוקרים צעירים וגורם להזדקנות הסגל.
מה ההיגיון האקדמי מאחורי הקמת אוניברסיטה בעיר של כעשרים אלף תושבים הנמצאת במרחק נסיעה של שלושים דקות מהקמפוס בבר-אילן ובת"א? איזה ערך מוסף מסוגל לספק מוסד אוניברסיטאי באריאל לכלל ההשכלה הגבוהה בארץ? התשובה לא קשה: אין. אין היגיון אקדמי ואין ערך מוסף.
אז מה, אם כך, המניע למהלך? בכירים בות"ת ובאוצר טוענים שמדובר בתכנית המוּנעת משיקולים פוליטיים – טענה שגם שטייניץ וסער יתקשו להכחיש.
אולם אז יש לשאול: באיזו פוליטיקה מדובר? בשם מי ועבור מי? האם בשם אותה פוליטיקה אידאולוגית ציונית ששטייניץ וסער מתגאים בה? מה בדיוק טיבה של אותה אידאולוגיה המעדיפה הקמת מוסד נוסף במרכז הארץ על פני חיזוק ההשכלה הגבוהה בפריפריה? מהו ההיגיון הלאומי על-פיו בוחרים לחלק תקציבי הוראה למוסד הנמצא שלושים דקות מת"א, תחת מימון טיוב ההוראה באוניברסיטת בן גוריון המהווה מקור חמצן לנגב – אותו נגב בו "ייבחן העם בישראל",
האם גריעת תקציב ממרכזי המחקר באוניברסיטה העברית – פאר ההשכלה הגבוהה שבמקרה נמצאת בבירה ירושלים – הינה החלטה שניתן להצדיקה על בסיס תפישת עולם ציונית?
ואם אכן יש הצדקה להקמת אוניברסיטה נוספת בישראל, מדוע לא לשאוף להקימה באשקלון – עיר של למעלה ממאה אלף תושבים? האם אשקלון פחות זקוקה להעצמה באמצעות הבאת אוכלוסייה חזקה? האם יש פחות סטודנטים פוטנציאליים באשקלון וסביבותיה (אשדוד, שדרות, קרית מלאכי) מאשר בשומרון?
ומדוע לא בעמק יזרעאל סמוך לעפולה – עיר בעלת כמות תושבים כפולה מזו של אריאל? האם הצעירים בבית שאן ובטבריה זכאים להשכלה אוניברסיטאית פחות מתושבי אריאל וסביבתה? האם הצורך ביצירת בית אקדמי עבור סטודנטים וחוקרים מהגליל דוחק פחות מהקמתו של בית כזה לעמיתיהם באריאל, כאשר האחרונים יכולים תוך גמיעת מרחק קצר יחסית להגיע לפתח הקמפוס בבר אילן או בתל אביב?
נדמה כי שטייניץ וסער, בתמיכתם בהקמת אוניברסיטה באריאל, שוכחים את ירושלים ואת החשיבות של חיזוק ההשכלה הגבוהה בה, כנגד ההתחרדות ובריחת המוחות מהעיר. ביחד עם שיכחת ירושלים הם שוכחים את ימינם ושמאלם.
הם גם שוכחים את הנגב והגליל. הם שוכחים שציונות אמיתית משמעותה הנגשת ההשכלה הגבוהה לפריפריה ולעיירות הפיתוח. הם שוכחים שכאשר ניגשים להכרעה בסוגיה מעין זו, חובה להתעלות מעל שיקולים פופוליסטיים ולהבין את האחריות הלאומית המוטלת על כתפיהם.
ואולם, בעוד הם שוכחים את כל אלה, נדמה ששטייניץ וסער בכל זאת זוכרים דבר או שניים: הם זוכרים היכן מרוחה החמאה. הם זוכרים שבפריימריז לליכוד כוחן של קבוצות לחץ מסוימות גדול מכוחם של תושבי הפריפריה. והם גם זוכרים שאותם תושבי פריפריה נוטים לשכוח אירועים כאלה בבואם לקלפי.
אז בבקשה, האדונים שטייניץ וסער, הקימו לנו את האוניברסיטה באריאל לתפארת הפוליטיקה הנבובה וקצרת הרואי! אך אל נא תתיימרו להצדיק זאת באמצעות טיעונים מקצועיים או לאומיים. זו אינה מקצועיות, זו גם אינה אידאולוגיה, ובטח שלא ציונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם