חינם עולה ביוקר

מקצוע העיתונות על סף שקיעה. גביית תשלום על התכנים, גם מהגולשים באינטרנט, תסייע לסתום את החור הגדול שנפער בספינה המפוארת

לילך סיגן | 6/6/2012 13:53 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: עיתונות
אתמול נתקלתי בפוסט מרגש של בלוגרית שקיבלה יופי של הצעת עבודה, אבל ללא שכר. היא זכתה להמון הזדהות מצד קולגות כשכתבה שנמאס לה. השנים האחרונות הביאו לנורמה שלפיה כותבים רבים בכלל אינם מקבלים שכר על עבודתם, ושכרם של אלה שכן משלמים להם הולך ונשחק.

אחת התוצאות של העניין הזה היא ניסיון התאגדות של עיתונאים כדי לדרוש מהמעסיקים תנאים הוגנים יותר. הרעיון נכון ויפה, אבל השאלה היחידה היא אם הוא גם יעבוד. למה? כי הבעיה האמיתית של העיתונאים בישראל היא לא גובה השכר שלהם, אלא העובדה שהם נמצאים על הסיפון של הטיטניק.

למרבית העיתונאים לא ממש מתחשק לפקוח את העיניים ולראות את הקרחון ואת החור בתחתית האונייה, ואפשר להבין אותם: זה לא נעים וזה גם מפחיד. קל יותר להאשים את המו"לים בעושק, במיוחד לנוכח העובדה שהמו"לים בישראל אף פעם לא הצטיינו בנדיבותם האינסופית. אבל האמת העצובה היא שבמצב שוק העיתונות היום, גם המו"לים כבר מזמן שכחו איך ההרגשה לעמוד בראש עסק שמרוויח.
עדיף למצוא את החור באונייה ולסתום אותו

התוצאה רעה לכולם: ההכנסות היורדות משפיעות על גובה שכרם של העיתונאים, ולכן הביקוש למקצוע יורד. המקצועיות בענף יורדת בהתאם, ובסופו של דבר גם העיתונאים הטובים שכן מתוגמלים יפה על ידי מעסיקיהם סובלים מתדמית מידרדרת של המקצוע כולו.

השאלה היא איך אפשר להתמודד עם התופעה המצערת. האם התארגנות מול המעסיקים באמת תשנה את המצב? מאיפה המו"לים אמורים לממן את תוספות השכר שידרשו העיתונאים, גם אם הם צודקים לגמרי?

אם התארגנות העיתונאים החדשה באמת רוצה להיטיב עם חבריה, כדאי לה לעשות משהו אחר: במקום להתלונן ולהשאיר את הבעיה להרקיב על שולחנם של המעסיקים, עדיף למצוא דרך

לסתום את החור בתחתית האונייה, שעליה שטים העיתונאים לצדם של המו"לים. קל לומר, אבל איך לעזאזל עושים את זה?

דרך אחת שאפשר לנקוט כדי לסתום את החור היא קודם כל להבין איך הוא התהווה. הבעיה של עסקי העיתונות בישראל היא המודל העסקי הדפוק. העיתונות המודפסת הולכת ומאבדת גובה, תנועת הקוראים עוברת לאינטרנט, אבל הפרסום באינטרנט זול מאוד יחסית לפרסום בעיתון או בטלוויזיה.

בנוסף לכך, הקוראים לא צריכים לשלם על התוכן. כלומר, המו"לים כיום צריכים לייצר לפחות אותה כמות של תוכן עם לפחות אותה כמות של עיתונאים, אבל במקביל להכניס פחות ופחות כסף מפרסום ומדמי מנוי.

הבעיה: אף אחד לא יכול לגבות כסף על תוכן באינטרנט

אם בישראל היה אפשר לגבות כסף עבור התוכן שהצרכנים הישראלים התרגלו לקבל בחינם באינטרנט, הבעיה הייתה נפתרת. הבאג המרכזי הוא שאף אחד לא יכול להתחיל לגבות כסף עבור תוכן באינטרנט. למה? כי אם אתר אחד יקבל החלטה אמיצה, כפי שקיבל בשנה האחרונה "ניו יורק טיימס" למשל, ויתחיל לגבות כסף מקוראיו, כל הגולשים הקבועים שלו יוותרו מיד על שירותיו ויעברו לגלוש באתרי תוכן אחרים, שימשיכו להיות חינמיים.

האתרים יקפצו על הגולשים החדשים כמוצאי שלל רב, אבל עקב מחירי הפרסום הנמוכים הם לא ירוויחו בגללם יותר מכמה גרושים נוספים. אבל מה היה קורה אילו כל העיתונאים היו דורשים ממעסיקיהם שכל אתרי התוכן באינטרנט יתחילו לגבות כסף יחד? ההכנסות בענף היו גדלות ולמו"לים היה מאיפה לשלם משכורות גבוהות יותר.

בקיצור, אפשר לסתום את החור של הטיטניק. התשלום היה מביא לעלייה באיכות התוכן, ואולי גם גורם לצרכן הישראלי לעשות חישוב של המחיר האמיתי שהשוק כולו משלם על המודל החינמי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לילך סיגן

צילום: .

בעלת טור אישי ופרשנית. בעבר הנחתה תכניות טלוויזיה בחינוכית ובערוץ 10 וכתבה שלושה ספרים

לכל הטורים של לילך סיגן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים