ברק אובמה מציג: מתמימות לאגרסיביות
חמישה חודשים לפני הבחירות מאמץ נשיא ארה"ב תדמית של מר ביטחון. כך הפך הליברל מהרווארד, שקיבל פרס נובל לשלום, לאיש שמאשר כל חיסול
אולם, קרוב לארבע שנים מאז נבחר, מדיניות החוץ של אובמה נראית אגרסיבית, אסרטיבית ואף אפקטיבית יותר מזו שניהל הנשיא הקודם.
ההתחלה הייתה מבטיחה פחות. אובמה אכן ניסה להושיט יד לעולם המוסלמי כשנאם בקהיר, אך פנייתו לאיראנים נענתה בשלילה ואף הסעודים דחו את בקשתו להגביר את שיתוף הפעולה עם ישראל. אובמה עשה טעות של טירונים כשכפה על ממשלת ישראל להקפיא התנחלויות לעשרה חודשים, לא הצליח לעמוד בהבטחתו לסגור את בית הכלא המושמץ בגוואנטנמו-ביי, והשפיל עצמו כנשסע לקופנהגן לנסות ולשכנע את הועד האולימפי הבינלאומי להביא את המשחקים האולימפיים לעירו, שיקאגו.
זכייתו של אובמה בפרס נובל לשלום לאחר מספר חודשי כהונה ספורים לפני שצבר השגים משמעותיים כלשהם, ממחישה כיצד נתפס בעולם בראשית כהונתו.
אולם, משהו השתנה במהלך השנים. אובמה למד מן הטעויות שעשה, הפנים את הלקח מכישלונותיו הראשונים ומציג היום מדיניות חוץ נוקשה ובטוחה. אזרחי ארה"ב מבינים זאת (בכל סקר אפשרי הוא מוליך בבטחה על מועמד הרפובליקנים מיט רומני בתחום זה).
מעבר לכך שעמד במילתו לסיים את המלחמה בעיראק, וכעת נראה שהוא בדרך לעשות כן גם באפגניסטן, אובמה מנהיג מדיניות חסרת פשרות בנושא הביטחון הלאומי של ארה"ב.
הנשיא האמריקאי מוביל קו תוקפני במיוחד במלחמה מול אל-קאעידה שהגיע לשיא במאי שעבר כשחוסל אוסמה בן-לאדן בתוככי פקיסטן. אך המאבק לא הסתיים עם מותו של רב המרצחים. גם היום ממשיך אובמה להנהיג מדיניות חיסולים ממוקדים בפקיסטן ובתימן ומגלה מעורבות אינטימית במלחמת הצללים מול אל-קאעידה. עובדה זו היא לא פחות ממדהימה בהתחשב בעובדה שמדובר בליברל אמיתי שהיה פרופסור למשפטים מהרווארד והתנגד לעינויים. היום הוא מתעקש לאשר כל שם של טרוריסט המועמד לחיסול.
גם בנושא הגרעין האיראני מוביל אובמה קו תקיף הרבה יותר בהשוואה לקודמו. הסנקציות המוטלות על משטר האייתולות קשות וחריפות יותר מבעבר והנשיא הצליח לרתום גם את רוב מנהיגי אירופה למאמץ גלובלי זה (הסנקציות
מעניין אף יותר לדעת שגם במלחמה החשאית מול איראן – מלחמת הסייבר - אובמה הוא זה שמוביל את המאבק להשבתת המערכות בנתנז. דיויד סאנגר (שספרו יצא לאור השבוע) כותב כי אובמה הבין את הפוטנציאל הטמון במלחמת הסייבר וביקש ללמוד אותה לפרטי פרטים וכך להיות מסוגל להורות בכל רגע נתון על הצעד הבא במלחמה מסובכת זו.
הסגנון של אובמה שונה מזה של בוש. אובמה הרבה יותר אלגנטי ודיפלומטי, אולם בשורה התחתונה, הוא מתגלה כ"מר ביטחון" שאינו ירא מלקיחת סיכונים מחושבים ומנער עצמו מתדמית הליברל הנאיבי. נכון שהפרסומים של סאנגר ושל אחרים מבוססים על הדלפת רבות של בכירי הממשל והעיתוי אינו מקרי – חמישה חודשים לבחירות – ולכן אפשר לבקר את את המסר שיוצא מהן ולהתלונן שהכל פוליטי, אבל אם על הדרך העולם גם הופך למקום בטוח יותר, דיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם