ממשיכים לעשות הכללות
ניסיונה של ישראל להמליך שליט מטעמה בלבנון ב-1982 נכשל מכיוון שלא זיהתה את מורכבות האוכלוסייה במדינה. גם היום ירושלים עושה הכללות ולא מבינה את הפוליטיקה בביירות
אך האמת הייתה רחוקה מכך. למעשה, אחד הלקחים החשובים שיש להפיק ממלחמת שלום הגליל הוא הימנעות מהכללות בכל הקשור לנעשה בעולם הערבי. כפי שהחברה הישראלית מפולגת ומפוצלת כך גם העולם הערבי בכלל ולבנון בפרט אינם עשויים ממקשה אחת.
באופן זה לא כל הנוצרים בלבנון הם חובבי ציון ולא כל השיעים במדינה זו הם עוכרי ישראל. התמונה מורכבת יותר.
לבנון מורכבת מעדות שונות, נוצריות ומוסלמיות, המחלקות ביניהן את השלטון על פי מפתח עדתי שמבוסס על מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1932. על סמך מפקד זה נקבע שנשיא לבנון חייב להיות נוצרי מארוני (קתולי), ראש הממשלה מוסלמי סוני, ויושב ראש הפרלמנט מוסלמי שיעי. בנוסף, זכו העדות הנוצריות, אשר היו הרוב במדינה, לעדיפות בחלוקת משרות שלטוניות ואף נקבע כי יהוו רוב בפרלמנט.
אך מאז לא נערך מפקד אוכלוסין נוסף ולבנון מתנהלת עדיין על פי נתונים דמוגרפיים אשר היו נכונים לשנת 1932 - אף שברור לכולם כי המאזן הדמוגרפי השתנה לחלוטין. כיום, מעריכים כי העדה השיעית היא הגדולה במדינה ולאחריה העדה הסונית. העדות הנוצריות הלכו ונדחקו.
סוגיית חלוקת הכוח בין העדות השונות הינה סיבת הסיבות למתיחות המתמדת השוררת בלבנון. שיאה של מתיחות זו היה במלחמת האזרחים העקובה מדם שנמשכה בין השנים 1975 ל-1990.
אך עדתיות היא רק חלק מן הפאזל הלבנוני.
העדות מפולגות ומסוכסכות בתוך עצמן. למעשה, מאבקי דמים אכזריים על שליטה, הנהגה וכסף התרחשו בתוך העדות. כך למשל, בעדה הנוצרית-מארונית, טבחו שליחיו של ג'ומייל בבני משפחות מארוניות אחרות, בשל רצונו של באשיר להיות המנהיג הבלתי מעורער של העדה.
אל הקלחת הזו נכנסה ישראל וניסתה להשליט בלבנון נשיא אשר לא היה מקובל על כל עדתו, ובוודאי שלא על העדות האחרות והפלגים השונים בתוכן. אמת, לאור הפילוגים השונים, מציאת מועמד אשר יהיה מוסכם על כל העדות הינה משימה כמעט בלתי אפשרית. אך משימה זו תהיה קשה שבעתיים כאשר ישראל היא זו שעומדת מאחורי אותו מועמד.
בל נטעה, למרות שחיילי צה"ל התקבלו באהדה כאשר נכנסו אל כפרי הדרום, ישראל הייתה ועודנה מוקצה מחמת מיאוס בלבנון. לאורך השנים הסתכלו הלבנונים בחשדנות כלפי השאיפות הישראליות בארצם, והביעו חשש מפני סיפוח ישראלי של אזור הדרום והשתלטות על מקורות המים של לבנון.
הימנעות מהכללות נכונה גם ללבנון של ימינו. כאמור, על פי הערכות העדה השיעית היא הגדולה בלבנון. הגורם החזק בעדה זו, ואולי אף בלבנון עצמה, הוא ארגון חיזבאללה הנהנה מתמיכה רחבה בקרב השיעים. אך למרות זאת, חיזבאללה איננו השחקן היחידי בעדה השיעית, ומעבר לכך העדה השיעית איננה היחידה בלבנון.
אין לזלזל בעלייתו ובהתחזקותו של חיזבאללה ויש להיערך לעימות מולו. אבל, כאשר נשמעות במחוזותינו הטענות בדבר השתלטות הארגון על לבנון והפיכתה לאיראן שנייה, יש לזכור שהכללות שכאלו הובילו אותנו אל עבר תהום. לבנון מורכבת מדי והתמונה בה אינה ברורה דיה בשביל שנסתכן ונבצע בה הכללות פשוטות.
הכותב הוא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר אילן ובמחלקה לישראל והמזה"ת במרכז האוניברסיטאי באריאל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם