נוהל אמא מחליפה
הסייעות הן מגזר מקופח ומדוכא: רק הן והגננת מול 35 ילדים. ראשונות להגיע לגן, אחרונות לעזוב. משכורת מינימום בקושי ואיסור שביתה
שתי הנשים הציגו את עצמן כסייעות לגננות. אחת הגיעה מבת ים, השנייה מבאר שבע. שתיהן אמרו: אין לנו תנאים, אין לנו זכויות, אנחנו רוצות להתארגן. למחרת התקשרו ממשרד המשפטניות לכל הסייעות לגננות ברחבי הארץ ונקבעה, באמצע אוגוסט, פגישה בגן ילדים בבת ים, שאליה הגיעו 35 סייעות. רובן באוטובוסים, רובן בנות 45 ומעלה, בגיל שבו יש להן דקה להרים את הראש מעל המים ולשים לב שאין להן אוויר כבר שנים רבות.
עבודה כסייעת לגננת היא לא עבודה קלה. מדובר בגנים עירוניים שבהם 35 ילדים מגיל שלוש עד שש שמטופלים על ידי גננת אחת וסייעת אחת. בשפה גסה מאוד ומנוכרת, שפתם של אלה שלא רואים אותן ממטר, הסייעות הן המשרתות של הגנים. נדרשות מהן 12 שנות לימוד, ותפקידן הבסיסי הוא בישול וניקוי הילדים, המטבח והגן.
אבל בפועל לסייעות יש תפקיד משמעותי. תחשבו על גן שיש בו 35 ילדים, הילדים של כולנו, שמנהלות אותו במשך שמונה שעות ארוכות גננת אחת וסייעת אחת, ותדמיינו איך היא מחליפה, מרגיעה, משחקת, מפעילה, מאכילה, מקשיבה, מנחמת, דרוכה. זאת הסייעת, כוח העזר של הגננת מול 35 ילדים קטנטנים.
כל אחד שגידל ילדים (גידל, לא חזר הביתה בשבע וחצי בערב אחרי רחצה וארוחת ערב ונתן נשיקה וחיבוק לפני השינה) מסכים לגמרי עם הילרי קלינטון שטבעה את המשפט: "דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד". ועכשיו דמיינו 35 פצפונים רבים-בוכים-צורחיםרטובים, המטופלים על ידי שתי נשים. אחת מהן גננת שמוכרת לרשויות המס כעובדת הוראה ומתוגמלת בהתאם.
השנייה מוגדרת כסייעת, מרוויחה 22 שקל לשעה. היא מגיעה בשבע ורבע בבוקר כדי להכין את הגן והחצר לקבלתם של הילדים בשבע וחצי. היא הראשונה שבאה, האחרונה שהולכת, והיא גם זאת שמגרדת שכר יסוד בגובה 2,800 שקל, ובקושי מגיעה לשכר המינימום - 4,100 שקל.
אבל הדרמה הגדולה היא לא רק בשכר המינימום שאליו הן מגיעות בקושי אלא גם בחוסר התקווה להעלות אותו. למה? כי אסור לה, לסייעת, לשבות. משרד החינוך קבע נוהל שקיים כבר שנים ונקרא "אמא מחליפה".
בידי נמצא חוזר מנכ"ל של משרד החינוך ובו סעיף שעניינו נוהל להפעלת גני ילדים בעת שביתת הסייעות לגננות. כדי להפעיל את הגן בעת שביתה, על ההורים להתנדב למלא את תפקיד הסייעות השובתות. אם תיכנסו לפורום הגננות ברשת, תראו ש"ההורה המחליף" נקרא בשם קוד "אמא מחליפה".
כמובן שהסייעות לא מקבלות שכר עבור הימים שבהם הן שובתות וכמובן גם שהאמהות שמחליפות אותן בגן גם יוצאות מופסדות, כי או שהן מקבלות שכר חלקי ממקום העבודה או שהן משתמשות בימי החופשה שלהן.
כלומר הנה יש פה שרשרת של נשים שלא מקבלות שכר: הגננת שעובדת כפול מהרגיל, האמא המחליפה שעזבה עבודה, והסייעת שמנסה לשבות. וכל זה בעידוד המעסיק הגדול במשק. בפברואר האחרון קרא עופר עיני לשביתה של המשק, כדי להילחם בשיטת ההעסקה של עובדי הקבלן.
הסייעות שבתו שלושה ימים שמתוכם לא שולמו להן על יומיים. מנגד קבע בית הדין לעבודה
המדינה, קבע בית המשפט, שוברת את השביתה במסווה של שמירת שגרה. אנחנו, ההורים, חייבים לבוא לעזרת הסייעות ובשום פנים ואופן לא להסכים לנוהל "אמא מחליפה" של משרד החינוך, שמקבע ומשמר את עבודת החינם של נשים במסווה של דאגה לשגרה. יש כמה גננות אמיצות שדואגות לכך שסייעות הגן לא יהפכו לאוויר.
אחת מהן, אילנה גל, גננת מוסמכת, כינסה אספת הורים כשהסייעות החליטו לשבות. לאספה, היא אומרת, הגיעו בעיקר אבות שכעסו עליה על שהיא מבקשת לכבד את השביתה ובכך מקשה על היומיום שלהם, אבל כשהסבירה להם את ההיגיון בכיבוד השביתה, הסכימו איתה ונרתמו לעניין. אותו הדבר, אומרת נטע לוי, משפטנית מ"איתך-מעכי", קרה בקריית ביאליק. הרשות המקומית הממונה על שכר הסייעות כיבדה את השביתה ולא הסכימה לנוהל "אמא מחליפה".
סולידריות בין נשים וגברים בנושא הזה, למרות אי הנוחות, תעזור לסייעות להיחלץ ממלכוד השכר והסטטוס הנמוכים וליצור מודל של סקטור מקצועי נשי ומסופק ולא חסר ביטחון וממורמר.
מה מרכיב את תחושת הביטחון של נשים? ולמה הן קוראות "ביטחון"? בשיח המקובל, המושג "ביטחון" מעלה מיד דיונים על אויב, חיילים, נשק, פיגוע.
אבל האם אצל כל האזרחים במדינה הזאת עולות אותן האסוציאציות? בסקר שערכו שש קואליציות נשים ובראשן אסיה איסטושינה ואיריס זמיר, נשאלו 800 נשים יהודיות, פלסטיניות ודוברות רוסית מה גורם להן לחוסר ביטחון.
תוצאות המחקר הזה מעידות שסדר העדיפויות אצל נשים בנוגע ל"ביטחון? שונה לגמרי מזה של גברים. רק בסעיף החמישי דיברו נשים על פיגוע ומלחמה. כל הנשים דיברו על דאגה ליקרים להן, על חששות כלכליים, על הגיל, על המצב הבריאותי ועל פחד מאלימות מינית. המונח "רחובות חשוכים ומפחידים" חזר אצל כולן.
גורם הפחד הראשון שאותו ציינו הפלסטיניות הוא "איבוד הבית", דוברות הרוסית חוששות מהיחלשות כלכלית, והיהודיות דואגות לילדיהן. גם הפלסטיניות וגם היהודיות חוששות מאלימות פיזית ורגשית בתוך בתיהן.
תוצאות מדד הביטחון של הנשים מתכתבות עם החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקוראת לייצוג נשים בתהליכים מדיניים לפתרון סכסוכים, וגם עם פרויקט "האקדח על שולחן המטבח", שקורא להפסיק לחמש גברים במקצועות אבטחה ובעיקר לאסור הכנסת הנשק הביתה, זאת בעקבות המקרים הרבים שבהם נשים נרצחו בנשק הזה, במקום שאמור להיות הבטוח מכל בשבילם - הסלון, חדר הילדים או המטבח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם