מזלזלים בכבוד הספר
סופר לא אמור לספור כסף. הוא אמור לספור כמה נשמות הוא האיר מתרדמת הייאוש ועינג לאור מנורת הלילה. אבל הסופר וסנגוריו מחפשים את הכסף מהשלטון - שהם מבקריו החריפים
ובכן, אינני גזלן, ומעולם, עד כמה שזיכרוני מאפשר, לא גזלתי. עוד היא מציינת בצער רב, כי עצם המבצעים גורמים לזילות היצירה, הספר, הספרות, ובעצם מנתק את היצירה ממשמעותה הספרותית.
במילים הבאות אבקש להרגיע מעט את אווירת הנכאים, רגע לפני שיעבור החוק במליאת הכנסת. לעינת ניב, אל דאגה: ח"כים יתמכו בו מאימת המבקרים, והוא יעבור מפחד השררה התרבותית ולא מטעמי כבוד אמיתי לספרים ולכותביהם. נדמה לי שבכל שנה, בחודש הספר, חלה התעוררות מפחידה בקרב סופרים ועורכים ראשיים. אין שנה שלא יצהירו על עוגמת הנפש בה הם נתקלים כאשר הם אמורים לקבל את תמלוגי השנה מהכתיבה.
מדוע זה קורה? מפני שאני חונכתי וגדלתי על כך שסופר לא אמור לספור כסף. סופר אמור לספור כמה נשמות הוא האיר מתרדמת הייאוש, כמה נפשות הוא עינג לאור מנורת הלילה רגע לפני השינה. הוא אמור לספר את האמת בפרספקטיבה של דור או שניים, לעבור בין דרדקי ישראל ולספר להם אגדות חז"ל, להרביץ תורה בתלמידים שאינם יודעם קרוא וכתוב מפאת ההוראה העילגת של העברית. אבל הסופר וסנגוריו מחפשים את הכסף המובטח מהשלטון שבדרך כלל הם מבקריו החריפים.
מישהו שכח שהוצאת ספרים היא עסק לכל דבר. תחרות היא נשמת אפה של התרבות החופשית. מוסד או מקדש, סופר או משורר החיים על קצבאות הממסד ישבעו כסף וישכחו את מטרתם: הצגת מעלותיה ונקודות החושך של החברה שבה הם יושבים. מתוך ראייה נשגבה של חזון ולא דרך הסדק של הפרוטה.
מי יכול לממן מטרות אלה? אני, האזרח הפשוט אשר מעמיס על כתפי כמה עשרות ספרים פעם בשנה. כולם, עד האחרון שבהם, נישאים אחר כבוד, הלוואי וכולם היו במבצעי "שמונה במאה".
חוק לא נאור ולא חופשי
ואם רשת הספרים גורמת לי אושר בכך שהיא מחלקת את כספי לארבעה ומקלה עליי ועל שכמותי, מדוע שאתלונן בפניה? ההיפך. אני אודה לה עד כלות הנשמה. מפני שספר קריאה שעלות ייצורו לא יותר מ-10 שקלים אין שום סיבה שהוא ינחת עליי עם שטר של מאה. ולמי ששכח: סופר ותיק לא ירוויח מאומה. מי שיפסיד הוא הסופר הצעיר שאת ספריו לא ידפיסו. אולי יספידו טרם זמנם.
קביעת מחיר מינימום הוא דבר רע מכל בחינה. זוהי התערבות בשוק החופשי. היא מרחיקה את מי שכספו דל ומחזקת את מי שלעתים קרובות קונה ספר בשביל המדף בכסף רב. היא מעמידה באור עמום את תמיכתם הבלתי מסויגת
של סופרים במחאה החברתית, מפני שהספר יתאים למחאת שמנת ולא למצוקת אמת.
מפני שאם סופרי השמנת דורשים במפגיע להוציאם מרשימת הספרים המבזה, אז ברור שמושאי כתיבתם לא יקראו את ספריהם. טוב, לא נורא, כבר אמרנו שאין קשר בין כתיבתם המשומנת בכסף הממסד לבין נתיניו העניים.
חבל שחגיגת ספר אמיתית מתקלקלת בכל שנה, והפעם בצורת חוק שאינו נאור, אינו חופשי והוא הכל חוץ מאהבת הספר. חבל מאוד שאני אמור לסבסד את מי שמזלזל בכבוד הספר, בכבוד הכסף, בחירות שלי לבחור וגם להחליט שהספר אינו ראוי לי גם אם עליו מוטבע השטר של מאה שקלים, פחות שניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם