סוחרי הפחד
בזמן שבמדינות העולם מתייחסים לסוגיית מהגרי העבודה והפליטים בכובד ראש, המנהיגות בישראל עסוקה בפיזור אזהרות
את האחרים אי אפשר יהיה להחזיר למדינותיהם. המנגנון המטפל כרגע בעניין הוא זעיר, כי לכל הפוליטיקאים יש פתרון על הנייר, אבל לאיש אין תקציב בכיס. כל מה שיקרה אם יימשכו מבצעי המעצרים המתוקשרים ויגיעו ליותר מכמה עשרות - הוא שבתי המעצר ייסתמו, ואז רבים מהם ישוחררו בחזרה לרחוב.
הפתרון הוא כנראה שילוב של הרבה דברים: השלמה של חסימת הגבולות, דבר שצה"ל עובד עליו כרגע בקדחתנות; החזרה מרצון )או שלא( של אלה שאפשר לגרש; והתחלה של הסדרה עבור אלה שאי אפשר. הרי בעוד יד ימין עסוקה בהיסוס בבלימת ההגירה הלא חוקית, יד שמאל ממשיכה להביא לישראל עשרות אלפי עובדים זרים בכל שנה, חלקם בענפים שהמהגרים מסודן או מאריתריאה יכולים לעבוד בהם.
לא פחות מן הבעיה האמיתית הזאת, הרטוריקה של המנהיגות מעידה על חולשה. הגירה היא סוגיה עולמית, הקוראת תיגר על אופיין החברתי והכלכלי של מדינות רבות. אבל המנהיגות במדינות האלה מתייחסת אליה כאל נושא מעשי, שצריך להתמודד איתו באמצעים שונים, ללא היסטריה. בישראל הטיפול המעשי הקלוקל מלווה במילים, שרק מוכיחות לנו פעם נוספת כמה צר עולמם של מי שמתיימרים להנהיג אותנו, או כמה הם חושבים שעולמנו שלנו צר. ולא, אני לא מדבר על חברת הכנסת מירי "סרטן" רגב.
מילים אינן ריקות
ראש הממשלה גייס לעניין, איך לא, איום על אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מרתק לראות כמה פחדים מבטא בנימין נתניהו, ראש הממשלה הראשון שנולד בישראל העצמאית. שום דבר אצלו אינו נושא לטיפול פשוט ומתחייב, אלא רק איום קיומי ברמה היסטורית.
נתניהו אפילו לא רגיש לצליל הנוצר כשראש מדינה אומר על ציבור של אנשים שנסו ממולדתם שהם מאיימים על אופייה האתני של מדינתו. אחת מן השתיים: או שהוא ציניקן המשוכנע - אולי בצדק - שההפחדה באיום קיומי מגייסת קונצנזוס לכל מעשה ממשלתי; או שהוא באמת איש מוכה פחדים, רק עם כוח מעצמתי ביד וממשלה של 94 חברים. קשה לדעת איזו מחשבה עגומה יותר.
שר הפנים דיבר על סופו של "החזון הציוני". לא מעט אנשים בישראל רואים במעשים
ובאידאולוגיה של ש"ס איום על החזון הציוני. אני חושב שהם טועים, אבל קשה להתייחס ברצינות לאזהרות על סופו של החזון מצד מי שמגן בלהט על זכותם של אנשים לא לשרת בצבא ולא לעבוד.
מילים אינן דבר ריק. הן קובעות אווירה ותדמית, שהופכות להיות עובדות מוצקות, חשובות בהרבה מהפשיטה הנועזת של אנשי רשות ההגירה על מהגרים מדרום סודן. הן חשובות לא רק מפני שבעולם כבר מתחילים להסתכל עלינו כעל מדינה גזענית, אלא קודם כל כלפי פנים - הן מכתיבות את הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו, את יחסינו עם השלטון והמדינה.
אני מניח שבסופו של דבר תימצא חבילת פתרונות שתאזן את המצב במה שנוגע למבקשי העבודה. לא ברור מתי יימצא הפתרון לסחר המתמיד בפחד, שבישראל מהווה תחליף למנהיגות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם