אבות לכישלון
כל התנהגות אלימה ועבריינית של ההורים בכביש ומחוצה לו תאומץ על ידי ילדיהם. החינוך לנהיגה ראויה ובטוחה מתחיל בבית
צד אחר של הבעיה, פחות מוכר, הוא זליגתה של ההתנהגות המסוכנת של הנוער, מאותן סיבות ממש, גם לכבישים, ותאונות הדרכים הקשות שנובעות ממנה. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בר-אילן מצביע על גורם מרכזי להתנהגות האלימה והמסוכנת של הנוער: ההורים.
המחקר המקיף, שערך ד"ר יוסי הראל, מצא שההתנהגות המסוכנת והאלימה של ילדינו חריגה בחומרתה ונובעת בעיקר מדוגמה אישית שלילית מצד ההורים.
ילדינו מובילים את המערב בהתנהגות אלימה (בין עשר המדינות הראשונות). שיעורי המצוקות הנפשיות והתפיסות השליליות של הנוער את בית הספר הינם גבוהים מדי, ושיעורי צריכת אלכוהול והירידה בגיל ההתנסות הראשונית מתפתחים באופן דרמטי לכיוונים שליליים. הגורם רב-ההשפעה ביותר על דפוסי מסוכנות הילדים הוא המבוגרים שנמצאים בקרבתם. המפתח להפחתת המסוכנויות השונות אצל בני הנוער הוא בידי ההורים באמצעות דוגמה אישית.
נדבך מעניין נוסף במחקר בחן את הגורמים המשפיעים על התנהגויות מסוכנות של בני נוער וגילה קשר הדוק בין התנהגות ההורים להתנהגות הילדים גם בזירה בעלת הפוטנציאל המסוכן ביותר בגילים הצעירים - הכביש.
מתברר שאלימות הנוער לא מתבטאת רק בדקירות ובקטטות במועדוני לילה ובפארקים ציבוריים, אלא גם בכבישים, וגם שם היא מושפעת ישירות מהתנהגות המבוגרים. השוואה בין התנהגויות דרך מסוכנות, כדוגמת
אתה מרשה לעצמך לעתים לחצות שלא במעבר חציה? ילדך, הצופה בך, יאמץ את דפוס ההתנהגות הזה כמעט בוודאות. נסעתם ללא חגורת בטיחות? גם ילדכם לא יטרח לעשות זאת; חתכת בפראות נהג שחתך אותך? ילדך ינהג כמוך וייקלע בעצמו לסיטואציה אלימה ומסוכנת.
המחקר מצא קשר הדוק גם בין התנהגויות סיכון בכביש לבין התנהגויות סיכון אחרות. הסיכוי של בני נוער המסתכנים בכביש להסתכן גם מחוץ לכביש (לעשן סיגריות וסמים, לצרוך אלכוהול, להיקלע לאלימות ועוד) גבוה פי 2.5 ממי שמתנהגים בזהירות ובאחריות בדרך.
המסקנה ברורה וחדה כתער. כמעט כל היקלעות של ילדינו לסכנה מושפעת ישירות מההתנהגות שלנו, כפי שנחוותה על ידיהם. כשאנחנו מתנהגים באופן לא בטוח, אנחנו מסכנים את עצמנו בהווה ואת ילדינו ברגע עתידי שבו יחקו אותנו. מסקנה נוספת: מערכת שלמה של חינוך והסברה לא תוכל לתקן את הנזק שיצרה דוגמה אישית שלילית של הורה.
"ילדים", אבחן יפה הסופר והמחזאי האמריקאי ג' יימס בולדווין, "מעולם לא הצטיינו בקשב להוריהם, אבל הם אף פעם לא הפסיקו לחקות אותם". היש אחריות כבדה מזו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם