בריחת הממשלה

בשל אילוצים פוליטיים נמנעה הממשלה מטיפול שורש במצוקות מעמד הביניים. כתחליף הוקמו ועדות לקידום רפורמות שרק הזיקו לעסקים

יהודה שרוני | 26/6/2012 12:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
ב-14 ביולי 2012 תצוין שנה לפרוץ המחאה החברתית. השבוע היא חזרה למשבצת הפתיחה. מטעמי תסכול גיוונה המחאה את טעמיה והפכה בחלקה לאלימה. מעמד הביניים שהתעורר בוקר אחד וגילה שאי אפשר להתמודד יותר עם מצוקת הדיור, מחירי המזון המאמירים ואי השוויון בנטל דרש שינוי בסדרי העדיפויות התקציביים הלקויים.

המוחים שייחלו שמקבלי ההחלטות יחליפו דיסקט ויציגו פתרונות יצירתיים התאכזבו. הממשלה התחמקה מטיפול שורש בדרישות המחאה בשל אילוצים פוליטיים והתמודדה רק בשוליים בסוגיית יוקר המחיה. 94 חברי כנסת נכשלו בטיפול במוקד המחלוקת הבוער ביותר במדינה. דפני ליף הגדירה זאת היטב: ביקשנו טיפול שורש וקיבלנו שיננית.

פתרונות הדיור שהוצעו בדיור בר השגה או מחיר למשתכן לא קודמו בשל מחלוקת פוליטית בין ש"ס (שר השיכון) לישראל ביתנו על רקע הדרישה לקריטריון כושר ההשתכרות כתנאי לקבלת ההטבות. זאת ועוד, לאחר תרדמת החורף התעוררו מחירי הדיור לחיים. גם שכר הדירה נמצא זה חצי שנה בעלייה מתמדת. הטיפול במחירי מוצרי המזון ומוצרי החלב תקוע בשל לובי חקלאי ותעשייתי יעיל.

השוויון בנטל (התחליף לחוק טל) ממתין להמלצות ועדת פלסנר. עדיין לא ברור כיצד המלצותיה יתכתבו עם המפלגות החרדיות. בראש השינוי בסדרי העדיפויות בתקציב נדרש הקיצוץ בתקציב הביטחון. בניגוד להמלצות טרכטנברג, התקציב, משיקולים פוליטיים, לא קוצץ ואפילו שודרג.
מסרי המחאה הופנמו?

במקום פתרונות כנים למצוקות יצרה ממשלת נתניהו ספין מבריק שבמרכזו הסטת מוקד הביקורת למגזר העסקי. הממשלה טשטשה את אחריותה באמצעות שלל ועדות, שבראשן ועדת טרכטנברג, שהבטיחו "טיפול בריכוזיות", "שיפור התחרותיות" ו"הורדת יוקר המחיה". בשנה האחרונה פעלו לא פחות מעשר ועדות ממשלתיות שהטרידו את עולם העסקים בשלל חוקים, תקנות, חוזרים, הוראות והנחיות אד הוק. תרומתן לרווחת הכיס הייתה אפסית.

והרי תזכורת לאותן ועדות: ועדת התחרותיות/ריכוזיות, ועדת טרכטנברג, ועדת קדמי, ועדת משק החלב, ועדת התספורות והוועדה לחיזוק חוק ההגבלים העסקיים וועדות נוספות. מבול הוועדות שגזלו אלפי שעות עבודה מיותרות מעשרות רגולטורים לא הפחיתו את יוקר המחיה, לא הורידו את מחירי הדירות, לא הגבירו את התחרות ולא חוללו צמיחה או מקומות עבודה חדשים.

במקום זה קיבלנו כותרות דמגוגיות, ספינים נאלחים ואווירת

נכאים עסקית. התועלת הצרכנית היחידה הושגה בעקבות הרפורמה בענף התקשורת. לשם הפעלתה לא היה צורך בשום ועדה, אלא בשר תקשורתי הנחוש לבצע פריש מיש בכללי המשחק בענף הסלולר.

בתחילת הדרך הספין עוד עבד והזעם הוסט כלפי הסקטור העסקי. בשלב מסוים גם הסטארט-אפ הזה הפסיק לעבוד. ראשי המחאה הפנימו שהסקטור העסקי, ועדי העובדים או הרפורמות הם שולי הבעיה. הכתובת היא הממשלה וסדרי העדיפויות הלקויים של האחראים לתקציב שנתי של 365 מיליארד שקל.

אלא ששפע הרגולציה שהונחת במקביל למשבר הכלכלי העולמי כבר עשה את שלו: חוסר הוודאות גדל,
חדוות העשייה העסקית פחתה, בעיות הנזילות גברו ומחזורי המסחר בבורסה הצטמקו. תקציב המדינה ל-2013, שהדיונים בו יחלו בממשלה במהלך אוגוסט, יוכיח אם הממשלה הפנימה באמת את מסרי המחאה. הפרסומים המוקדמים על העלאות המסים מוכיחים כי מה שהיה הוא שיהיה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהודה שרוני

צילום: דעות

בוגר מדע המדינה ומוסמך במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. חבר מערכת מעריב, העורך הכלכלי של העיתון ובעל טור בגלי צה"ל ובטלוויזיה

לכל הטורים של יהודה שרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים