ארה"ב יוצאת למלחמה על הסודיות הבנקאית בשוויץ
לאחר 165 שנים ניטרליות הכריזה ארה"ב על מלחמה פיננסית בשוויץ. גם הבנקים הישראליים הפועלים שם נדרשו לחשוף את שמות לקוחותיהם. האם רשות המסים מסוגלת להפעיל מהלך דומה?
165 שנים לאחר סיום מלחמתה האחרונה, שהפכה אותה לניטרלית, פתחו האמריקאים במלחמה פיננסית בשוויץ, והם מנהלים את המלחמה הבלתי מנומסת בעליל בנשק לא קונבנציונלי - בוז לגרסתה הפיננסית של אמנת ז’נבה (קרי “הסודיות הבנקאית”).
לפני כשנה פנו רשויות המס של הדוד סם ל-11 בנקים בשוויץ (שלושה מתוכם בנקים ישראליים הפועלים בגבולות המדינה) בדרישה שיחשפו את רשימת לקוחותיהם האמריקאים. הם עשו זאת לאחר שגיבשו בשקט-בשקט בדרך לא דרך רשימה ראשונית של לקוחות, והציגו לשוויצרים את הראיות המפלילות. בשלב הבא הם ביקשו להשלים את הפאזל ולקבל את שמות שאר הלקוחות.
הנהלת ענק הבנקאות UBS כבר נאלצה להגיע להסדר משפיל ובמסגרתו חשפה שמות של 4,450 לקוחות ונקנסה ב-780 מיליון דולר. התקדים היה יוצא דופן כל כך עד שהפרלמנט השוויצרי נדרש לאישור המהלך. בנקים נוספים כמו קרדיט סוויס, יוליוס בר, בנק הפועלים שוויץ, לאומי שוויץ ומזרחי-טפחות שוויץ נכללים ברשימת ההמתנה.
האמריקאים דורשים לוודא שהבנקים ניכו ללקוחותיהם מס במקור של 15% בגין תשלומי הדיווידנד, הריבית ורווחי ההון, כנדרש. כיצד אמורים השוויצרים לדעת אם מדובר בלקוח אמריקאי שיש לדווח עליו? הרי לא כל לקוח מחזיק בדרכון אמריקאי או מצהיר על אזרחותו. האמריקאים לא התביישו והציבו בפני השוויצרים 7 מאפיינים ל”אמריקאי המצוי”, בהם מספר הטלפון הנייד, מקום מגוריו האלטרנטיבי ומוסד לימודי ילדיו.
האמריקאים מסרבים להתרגש מהאפשרות שחשיפה של רשימת הלקוחות תמוטט את הסודיות הבנקאית, שדירוג החשיבות שלה עדיין גבוה מזה של השוקולד או של תעשיית השעונים המקומית. הם לא יהססו לשלוף את הנשק האולטימטיבי: החרמה טוטלית של מוסד פיננסי שלא ישתף איתם פעולה באמצעות אי-ביצוע העברות בנקאיות, הקפאת פיקדונות, מניעת פעילות בניירות ערך ובמט”ח ועוד.
כשהדרישה הוצבה בפני הבנקים השוויצריים הם פנו תחילה לרשויות הפיקוח שלהם, שכן הפרת סודיות בנקאית חושפת אותם לתביעות ענק מצד לקוחותיהם על-פי חוק. לקוחות הבנקאות הפרטית העולמית מנהלים מחוץ למדינותיהם (בנקאות ”אוף שור”) כספים שהיקפם 8.5 טריליון דולר, והשוויצרים אוחזים בנתח של 2.5 טריליון דולר מסכום זה.
רשויות הפיקוח בשוויץ ניסו לפתור את הפלונטר בדרכי נועם, אך המשא ומתן עלה על שרטון. הכדור חזר למערכת הבנקאית, והיא שכרה מאות עורכי דין לפיצוח המשבר. השוויצרים כועסים מאוד על האמריקאים, ובשיחות סגורות מכנים אותם ”אכזרים”, ”חסרי מצפון” ו”פועלים בחוסר היגיון”.
המגעים עם האמריקאים לא התקדמו לשום מקום, ובמקביל השוויצרים מיהרו להגיע לפתרונות עם שכנותיהם כמו גרמניה, בריטניה ואוסטריה, שהחליטו גם הן לטפל בסוגיה. הגרמנים הסכימו להתפשר: הם יקבלו מהשוויצרים את ניכויי המס בגין הלקוחות הגרמנים, אך לא את שמותיהם. על-פי ההערכות, הגרמנים
ללקוח גרמני לא משתלם להתחכם ולנסות להתחמק מהתשלום באמצעות סגירת החשבון בשוויץ והעברתו למקום אחר, שכן במקרה זה שמו יוסגר לגרמנים. ולנקודה הישראלית: עד לפני שנה ניהלו אמריקאים כמיליארד דולר דרך הבנקאות הישראלית בשוויץ. מאז החל הטירוף האמריקאי, הכסף התנדף לחלוטין. 350 מיליון דולר הושבו לארה”ב (לאחר תשלום המס והקנסות), 350 מיליון דולר נוספים נדדו לבנקים אחרים והיתרה נותבה בעיקר להשקעות בנדל”ן.
נוסף על כך, הבנקאות הישראלית בשוויץ מנהלת כספים עבור לקוחות ישראלים. כששאלתי בנקאי בכיר אם גם לקוחות אלה נבהלו הוא הסביר: ”90% מהלקוחות בסדר, הם מתעקשים לקבל בכל שנה אישורי יתרות כדי להסדיר את העניינים מול מס ההכנסה בארץ. כבר עברו הימים שבהם לקוחות ישראלים הסתובבו בבאנהוף שטראסה עם מזוודות מלאות במזומנים והפקידו את הכסף בחשבונות ממוספרים”.
השבוע הודיעה רשות המסים על הארכה של 3 חודשים בהוראות השעה לחשיפה מרצון של הכנסות ושל נכסים בחו”ל. רשויות המס בישראל עסוקות עד מעל לראש בהעמקת הגבייה, במלחמה בהון השחור ובתוכנית לגילוי מרצון של כספי תושבים זרים. לו רשויות האכיפה אצלנו היו מצוידות בקורט קרירות אמריקאית, ייתכן שההון השחור היה מתכווץ ולא תופח לממדיו הנוכחיים (כ-20% מהתוצר).
דוח מבקר המדינה על אסון הכרמל האשים את פקידי האוצר בהתניית מתן תקציבים לשירותי הכבאות בביצוע רפורמות. הדוח נתן לשלל גורמים את האות להשתלח בפקידים, ובהם יו”ר ועדת הכספים ח”כ משה גפני, שטען שהם שולטים במדינה.
אין חדש תחת השמש. ראש הממשלה המנוח יצחק רבין הטיח לפני 20 שנה האשמות דומות ב”פוגלים” (על שם מנכ”ל משרד האוצר דאז אהרון פוגל) ובאנשי אגף התקציבים.
השבוע כינסה החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי-בויאנג’ו כנס שנתי שכלל פאנל מעניין. עמיתי העיתונאי סבר פלוצקר הנחה דיון בהשתתפות 3 חשכ”לים לשעבר, אלי יונס, שי טלמון ושוקי אורן. מאז פרשו מסתדרים השלושה לא רע בחיים ומשמשים בתפקידי ניהול במגזר העסקי: יונס מנהל את בנק מזרחי-טפחות, טלמון את כלל ביטוח ושוקי אורן את קרדן אן.וי.
הביקורת על אסון הכרמל העניקה הזדמנות פז לבחון אם גם מעמדתם הנוכחית הם מזדהים עם האוצר או שהם שותפים, לפחות חלקית, לביקורת. הדעות, כפי שניווכח, לא היו אחידות.
”אני לא חושב שצריך להטיל את האחריות על מישהו כי הוא לא הסכים לספק מקורות מימון בלתי מוגבלים מבלי לדרוש התייעלות”, אמר יונס. ”בגופים עסקיים הפועלים תחת אילוצי מקורות זה מובן מאליו. גם משרד הביטחון אינו יכול לפתור עצמו מאחריות לכשלים בנימוק שהוא לא קיבל תקציבים. אסור להאשים את פקידי האוצר על שלא תקצבו בזבזנות”.
יונס מבקר את גישת הביקורת בטענה שהיא מחפשת אשמים ולא מסקנות: ”דוח מבקר המדינה לא עוסק בליקויים, אלא באשמים. הגישה היא ‘בוא נבחן מי אשם מבלי ליצור אלטרנטיבה לעשייה אמיתית’. כך ניתן לשמור על הכיסא. כשעבאדי-בויאנג’ו התייעצה איתי ערב כניסתה לתפקיד באוצר הסברתי שהחשב הכללי אינו שומר סף. תפקידו לגרום לדברים להתרחש, הוא אינו יושב על הגדר ושופט את המערכות האחרות. יש לו חופש פעולה בלתי ייאמן והשאלה היא כיצד הוא מקבל ביטוי במהלך ביצוע תפקידו”.
”במהלך שנותיי באוצר ביקרו אותנו על ששחררנו כספים ללא בקרה מתאימה ומבלי לחכות להשלמת הרפורמות”, ציין טלמון, ”בדוח האחרון סוטה מבקר המדינה מהגישה הזאת ומפנה כלפי האוצר האשמות הפוכות. בשנים האחרונות משקל הבקרה בעבודת החשכ”ל גדול מהצורך המיידי בביצוע, ולפיכך תהליכי הביצוע נמשכים יותר ויותר זמן”.
טלמון מציין את הסיבה לבירוקרטיה: ”קיים פער בין החלטת הממשלה לבין יכולתה לבצע אותה בלוח זמנים נתון. ההנחה שמיד לאחר החלטת הממשלה לבצע פרויקט מסוים הוא ייצא לדרך - מופרכת. דוגמה לכך היא חוק חינוך חינם לבני 3-4, שייושם רק בעוד כמה שנים”.
”אגיד משהו בסתירה לחבריי”, הצטרף אורן לדיון, ”אגף התקציבים לא מיועד רק להתוויית מדיניות כלכלית. לפעמים דנים בו בנושאים שונים ומגיעים לרמת הבורג. לא מקובלת עליי דרישת סמכות מבלי לקחת אחריות. האוצר אינו יכול להתחמק מאחריות. ההחלטה לא להעביר כספים כרוכה בנטילת אחריות, אבל אני מסכים שמנגד היא עלולה לעודד תהליך לא בריא שבו גוף שלא קיבל את הכסף בורח מאחריות”.
אורן סוגר חשבון עם קודמו: ”חלק גדול מאוד מההצלחה תלוי בממלא התפקיד. קודמי ירון זליכה הפך את תפקיד החשכ”ל לשומר סף וללוחם לצד מבקר המדינה. הוא שיתק את המערכת, אנשים ראו את יעדם בעצירת השחיתות. תפקיד החשכ”ל הוא לבצע, הוא אינו אגף של מבקר המדינה”.
בשבועות האחרונים טרודה אשת התקשורת מיקי חיימוביץ’ בהחייאת ייסורי המצפון של אזרחי ישראל שנתפסו ללא פוליסת ביטוח חיים. ”אל תגידו יהיה בסדר - תעשו שיהיה בסדר”, זורה חיימוביץ’ מלח על פצעי אלה שצר עולמם כעולם נמלה. את שירותי הטפת המוסר של חיימוביץ’ שכרה החברה לביטוח ישיר ל-3 שנים תמורת סכום הנאמד ב-2.5 מיליון שקל.
ביטוח ישיר נכנסה לתחום לאחר שהתברר שהציבור מצוי במצב של ”תת-ביטוח”, המקבילה הפיננסית לתת-תזונה. החברה פעילה בביטוחי הרכב והדירות ומבקשת לשחזר את ההצלחה בתחום ביטוחי החיים. מסקר שערכה ביטוח ישיר עולה כי 86% סבורים שרמת החיים של משפחותיהם תיפגע במקרה של מוות. הקמפיין המשכנע של חיימוביץ’ הריץ אלפי מתעניינים למוקד הטלפוני של החברה. מאות לקוחות הפסיקו להמר ורכשו ביטוח חיים.
עד לפני כמה שנים האמינו מעטים שניתן למכור פוליסות חיים דרך הטלפון. מוצרי ביטוח חיים שווקו באמצעות סוכני ביטוח כחלק ממוצרי החיסכון לטווח הארוך. 80% מביטוחי החיים בישראל נמכרים כחלק מתוכניות הפנסיה שמשלם המעביד. בתוך החיסכון מוחבאים רכיבים כמו ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה, ולכן לא תמיד ברורה עלות ביטוח החיים שבפוליסה ואם נעשה דיל טוב. רק לאחרונה הוגשה תביעה נגד קרנות הפנסיה על שגבו פרמיות ביטוח חיים מרווקים, שממילא אין להם ילדים אשר יוכלו ליהנות מכספי הביטוח ביום שאחרי.
רצוי שהמחוקק יפריד בין מוצרי הביטוח, כפי שעשה ב-2005 בשוק ביטוחי המשכנתאות. השקיפות הגבירה את התחרות בשוק ושחקה את פערי המחיר בין הבנקים לבין חברות הביטוח הישירות.
כדי להחליט אם לרכוש ביטוח חיים ולהיפרד מפרמיה המוזלת ב-20%-25% ממחיר השוק, כפי שמציעה חיימוביץ’, או להמר על ”יהיה בסדר” - יש להבין תחילה מה מצבכם. לצורך השמאות מומלץ לרכז את כל כיסויי הביטוח שברשותכם ואת הסכומים שישולמו ליורשים במקרה מוות (מקרנות פנסיה, מביטוחי מנהלים או מביטוחים פרטיים).
סכום ביטוח חיים הסביר לצורך מחיית משפחה בת 3 ילדים הוא שווה ערך ל-200 משכורות נטו של המפרנס העיקרי (כ-1.5 מיליון שקל על-פי השכר הממוצע). רכישת פוליסה בעשרות עד מאות שקלים לחודש תפחית את ייסורי המצפון ותאפשר לכם לישון בשקט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם