נתניהו שוב באמצע
הבשורה הכי קשה שנפלה על נתניהו אתמול לא באה כלל מישראל, אלא מבית המשפט העליון בארה"ב: תקוותיו לניצחון רפובליקני נופצו כליל
דווקא השופט השמרן ג'ון רוברטס הוא שאימץ את דעת השופטים הליברלים ואפשר את הרוב של 5 נגד 4 שהותיר על כנה את רפורמת הבריאות של אובמה, עליה נשענת יוקרתו של הנשיא. תקוותיו של ביבי לקבל בנובמבר ניצחון של מיט רומני וארבע שנות שלטון רפובליקני בוושינגטון, הוכנסו בשלב הזה למקפיא. להתפתחות הזו יכולות להיות השפעות אסטרטגיות גם על מה שמתרחש כאן אצלנו, בעיקר בכל הקשור לוויכוח אם לתקוף באיראן בקיץ או לא.
הקיץ הזה יהיה לוהט, עם או בלי תקיפה באיראן. אתמול התפרקה לה ועדת פלסנר, שאמורה לפתור את הפלונטר של חוק טל, שאמור להיות מחוקק מחדש במהלך החודש. כצפוי, היה זה אביגדור ליברמן שפירק את החבילה במהלך פופוליסטי מחושב, אבל לא מאוד חשוב. הידיים של "ישראל ביתנו" לא נלקחו בחשבון בספירה מלכתחילה.
נתניהו ידע שליברמן לא יחמיץ הזדמנות לגזור קופון פוליטי אופייני על גבם של הערבים, או החרדים, או גם וגם. בעצם, עדיף גם וגם. או שליברמן מעריך שביבי בכל מקרה לא יפר את הברית שלו עם החרדים, ולכן כדאי לפוצץ את זה כבר עכשיו ולצאת גבר, או שליברמן מכין את פרישתו מהקואליציה על רקע תלאותיו המשפטיות, ומצא סיבה טובה לעשות את זה כבר עכשיו, כדי לצאת גבר.
המשחק האמיתי מתרחש במגרש שבין נתניהו למופז (ופלסנר) ולחרדים. שם זה ייחתך. היום אמורים מופז ופלסנר לשבת, שוב, עם נתניהו. הם מתעקשים להטיל על החרדים סנקציות אישיות, נתניהו ממשיך לתפקד כלוביסט של החרדים ומנסה לשכנע אותם להסתפק בסנקציות מוסדיות שיוטלו על הישיבות והקהילות, ולא על האברכים עצמם.
פלסנר נשבע שזה עניין של ייהרג ובל יעבור. גפני, ליצמן ואלי ישי נשבעים שבועה דומה מן העבר השני, רק הפוך. ביבי מנסה לפשר בין הצדדים באמצע, אבל הסיכויים שיזיז את אחד מהם מהבונקר שבו הוא מתבצר אינם גבוהים.
זה לא שמישהו מופתע מהפלונטר האופייני כל כך שנוצר כאן. נתניהו, שהבטיח לאנשי מאהל הפראיירים קבל עם ועולם, שיביא חוק חדש שישווה את הנטל ויגייס את החרדים, יודע שאין לו סיכוי לעמוד בהבטחה הזו בלי לשבור שבר מול בעלי בריתו ההיסטוריים. הוא לא בנוי נפשית לשבר כזה. אלקין דוחף אותו
גם למופז לא קל. אם ימצמץ, הוא גמר את הסוס. מיצה את סאת האשראי שעוד נותרה לו. אם יתעקש, הוא עלול למצוא את עצמו שוב באופוזיציה, או גרוע מזה, בדרך לבחירות, שבהן יתרסק ואולי ייעלם.
הסיכוי היחיד שלו הוא ריבוע המעגל והישארות בקואליציה איכשהו, תוך שכנוע הציבור שמדובר בחוק חדש ומהפכני, יחד עם נתניהו. הסיכוי שזה יקרה נמוך. בפגישה החטופה שקיים מופז בשבוע שעבר עם הנשיא אובמה היה מכנה משותף מוזר ביניהם.
שניהם אנשים שתרים נואשות אחר קולות של יהודים. אובמה מקושש קולות כאלה בפלורידה, מדינה מתנדנדת חיונית להיבחרותו מחדש. מופז מקווה לקולות כאלה בישראל, כדי להישאר רלוונטי. נכון להיום, אובמה קרוב למשימתו בהרבה ממופז. אבל הקיץ, כידוע, רק התחיל.
אקו"ם