אל תסתירו
האיסור הגורף על מעביד לקבל מידע על עברו הפלילי של עובד הוא אבסורד מתמשך שפוגע בזכותו של הציבור להגן על עצמו
בהצעה מוסבר כי היא מבקשת לשנות את המציאות החוקית הנוכחית, שבה קיים איסור גורף על מעבידים פרטיים לקבל מידע על עברו הפלילי של מועמד לעבודה, וכתוצאה מכך נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו עברייני תעבורה "כבדים" מועסקים כנהגי הסעות, גורמים לתאונות מרובות נפגעים ומסכנים את הציבור.
זהו צעד הגיוני וחשוב, אבל הוא אינו מספיק. המשטרה מנהלת "מרשם פלילי", מאגר מידע על כל מי שהורשע בפלילים בישראל. המידע במאגר חסוי בפני הכל, למעט חלק מרשויות המדינה ורשויות זרות, ולמעט האדם שהורשע והינו זכאי לקבל מידע על ההרשעה שלו עצמו בתדפיס מחשב. במשך שנים נהגו מעבידים לבקש ממועמדים לעבודה שיציגו להם תדפיס כזה, שזכה לכינוי העממי "תעודת יושר".
הבעיה הייתה שבאותו תדפיס פירטה המשטרה לא רק את ההרשעות הפליליות שהיו, אם היו, אלא גם רישומים אחרים, למשל תיקי משטרה שנסגרו ללא בירור משפטי. כתוצאה מכך התקבעה בציבור התובנה השגויה שכל רישום המופיע בתדפיס הוא "רישום פלילי". בהתאם לכך נדחו ופוטרו אנשים ממקומות עבודה בשל רישום שכלל לא נבע מהרשעה בבית משפט.
מצב פגום מכל זווית אפשרית
במקום לפתור את העיוות הפוגעני הזה באופן טכני פשוט באמצעות הגדרת "תדפיס מידע למעביד", שיכיל מידע רק על הרשעות פליליות, יזם משרד המשפטים חקיקה שלפיה כל קבלה או אפילו בקשה של "תעודת יושר" ממועמד לעבודה היא עבירה פלילית שהעונש המרבי עליה הוא שנתיים מאסר
כך נשפך התינוק עם המים: תוקן עיוות אחד תוך יצירת עיוות חמור אחר שפגע בכל ציבור המעסיקים הפוטנציאליים.
כאן מדובר לא רק בחברות ענק או בחברות הסעות, אלא בכולנו: בהורים שמשאירים את הילדים להשגחתה של המטפלת ומנועים לברר אם היא הורשעה בהתעללות בקטינים או בבעל המכולת שנותן לקופאי את המפתח לקופה ואינו יכול לברר אם הוא הורשע בגניבה.
המצב הזה פגום מכל זווית אפשרית: הוא פוגע בזכותו וביכולתו של הציבור להגן על עצמו;
הוא מרוקן מתוכן את ייעודה של ההרשעה הפלילית ככלי לאזהרת הציבור מפני העבריין שהורשע וכאמצעי התורם להרתעה של עבריינים; הוא מיותר במציאות הטכנולוגית של עידן האינטרנט; והוא גם פוגע באותם מועמדים לעבודה, שפורסם כי נחשדו בעבירות חמורות, אך לא פורסם שהתיק נגדם נסגר, ובאמצעות "תעודת יושר" יכלו להוכיח כי מעולם לא הורשעו.
נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, שמעה את כל הנימוקים הללו בעתירה לבג"ץ שהגיש כותב שורות אלה, ובהמלצתה נמחקה העתירה כדי שהכנסת ולא בית המשפט תהיה זו שתדאג לתיקון המצב. כעת נותר לקוות שהכנסת אכן הרימה את הכפפה וכי ההצעה האמורה תהיה הסנונית הראשונה בדרך לביטול האיסור על מעבידים פרטיים לקבל מידע על עברו הפלילי של המועמד לעבודה אצלם.
הכותב הוא עורך דין פלילי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם