מחיר החרם
גרעין או לחם? עם שאלה זו מתמודדים מנהיגי איראן ביום שאחרי כניסת אמברגו הנפט לתוקפו. האם "האביב הערבי" יהפוך "לקיץ איראני"?
צעד זה הוא חסר תקדים בהיקפו מאז הוטל אמברגו הנפט על יפן בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא עתיד להחריף את המצוקה הכלכלית המורגשת באיראן ועשוי להיות מבחן למעמדו ואף ליציבותו של המשטר.
מחירי המזון המאמירים באיראן הביאו למחאה ספונטנית בעצימות נמוכה. החרם על מוצרי המזון נמשך כמה ימים והחל ברשתות החברתיות. הוא לא היה קשור לפעילות אופוזיציונית ממוסדת, אלא בוצע בתקווה שהאופוזיציה תרכב על המחאה אם זו תתפוס מומנטום.
התפתחויות אלו מגיעות על רקע קיצוץ נמשך בסובסידיות לאוכלוסייה, מלחם ועד דלק, שעולות לקופת האוצר האיראני כרבע מהתוצר הלאומי הגולמי. קיצוץ הסובסידיות הביא לעליית מחירי המזון, הגז, החשמל, המים והתחבורה הציבורית. מעניין שמרבית הזעם הופנה כלפי המשטר, ולא כלפי המערב. הציבור האיראני מבין כי מצב הכלכלה האיראנית קשור גם לשחיתות הפושה ולהתנהלות הכלכלית הכושלת.
מחירי מוצרי המזון עולים על בסיס יומי כמעט. שיעור האינפלציה הרשמי נסק השנה ליותר מ-20 אחוז והלא רשמי מוערך בכ-50 אחוז. כתוצאה מהפחתת הסובסידיות נרשמה עלייה של כ-30-20 אחוז במחיריהם של מוצרי יסוד, ובראשם הלחם. כן נרשם מחסור בחומרי גלם לייצור, בעיקר חיטה, מפעלים נסגרים ועובדים רבים מאבדים את מקום עבודתם. במקביל, נמתחת ביקורת על המשטר שלא עמד בהתחייבותו להעלות את שיעור הקצבאות שניתנות לאזרחים בגין עליית המחירים.
איראן עושה מאמץ עליון להתמודד עם הסנקציות, דבר שעשוי להעיד על פגיעותה, אך גם על נחישותה לקדם את תוכניתה הגרעינית.
היקף הסנקציות הפתיע את המשטר האיראני, שאיבד חלק ניכר מההכנסות מיצוא הנפט בשנה האחרונה - מיצוא של 2.5 מיליון חביות ביום ל-1.5 מיליון חביות ביום בלבד. האמברגו של 27 חברות האיחוד האירופי כולל איסור על רכישה והובלה של נפט איראני, וכן אוסר על חברות ביטוח אירופיות לממן ולבטח מכליות נפט איראניות.
פגיעתן של הסנקציות שכנעה את איראן כי מוטב לה לחזור לשולחן המשא ומתן, אלא שהדיונים לא הביאו עד כה להגמשת עמדתה בנושא הגרעין, ויש שיאמרו שאף הקשיחו אותה. הקושי לגייס את סין והודו למעגל הסנקציות וכן הפטורים (הזמניים) שניתנו למדינות מפתח כמו סין, יפן והודו מקשים על הגברת הלחץ על איראן.
המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, ביקש מהציבור האיראני
הסבת נזקים לתעשיית האנרגיה המקרטעת של איראן עשויה לא רק לשנות את מדיניותה של איראן, אלא אף לאיים על יציבות המשטר לנוכח תלותו בהכנסות מנפט (80 אחוז מהכנסות המדינה מיצוא).
לא ניתן לדעת מתי תיווצר "מסה קריטית" שתאלץ את המשטר לגלות גמישות בסוגיית הגרעין, אלא שלפתחו צומחת כעת בעיה חמורה יותר מבית. האיראנים יכולים ללמד את הערבים דבר או שניים על מחאה ומהפכה. אם סבלו של הציבור יחריף, "האביב הערבי" עשוי להפוך ל"קיץ איראני".
