ביטוח לא לאומי
הביטוח הלאומי הוא בדיוק התגשמות כל הדרישות של המחאה החברתית. לוקח בעוצמה רבה ממי שהוא מחליט שאפשר, ונותן ביד רחבה למי שהוא מחליט שצריך
עיגול מסוקרן נוצר סביבנו. "שלום" מחייך אלי האיש האוחז בידי "שמי ... ואני בעל המסעדה". "נעים מאוד", אני אומר, מנסה להבין את הסיטואציה. "אני ערבי", הוא ממשיך. "אל תדאג הכל כשר, עכשיו תראה, אני לא יכול ללכת..."
פתאום אני מבין שהאיש חושב שכל מה שמעניין אותי זה לטרנספר אותו מהארץ. זאת ממש לא האג'נדה שלי אבל משהו קונדסי מתעורר בי לפעמים בסיטואציות כאלה ובמקום להתחיל להסביר לו מה יחסי לאוכלוסייה הערבית אני ממשיך את קו החשיבה שלו.
"למה אתה לא יכול..."
"תראה, אני מקבל בכל חודש 22,000 שקלים מהביטוח הלאומי, אפילו בצרפת לא יתנו לי דבר כזה, אז איך אני יכול ללכת?..."
לפני חמש שנים ירד אחמד חטיב מכפר מאנדה, מתפילת יום השישי בהר הבית. הוא חטף את נשקו של אחד המאבטחים בעיר העתיקה, ניהל קרב יריות עד שנורה ונהרג. בשבוע שעבר החליטה השופטת מהה סמיר עמר מחיפה לקבל את עתירת המשפחה ולהוסיף לכ-8,000 השקלים שקיבלה משפחת המחבל מהביטוח הלאומי עד היום עוד כ-2,500 שקלים. חטיפת האקדח וקרב היריות (שניתן לצפות בו בסרטון המצורף) לא באו ממניע לאומני, קבעה הגברת סמיר.
ומהיכן מגיעים הכספים הללו לביטוח הלאומי? תשאלו את משה סילמן שהצית עצמו כשלא יכול היה לעמוד בחובות שהחלו מהביטוח הלאומי. כ-52 אחוז מכספי הביטוח הלאומי הולכים אל המגזר הערבי. מיותר לברר כמה מההכנסות באות מן המגזר הזה.
הביטוח הלאומי הוא בדיוק התגשמות כל הדרישות של המחאה החברתית. לוקח בעוצמה רבה ממי שהוא מחליט שאפשר, ונותן ביד רחבה למי שהוא מחליט שצריך.
מה שנותן את הכוח לאדם הבודד בכרך הגדול להתמודד מול לחצי העולם הוא המשפחה והקהילה. מי שיש לו את אלה לעולם לא יהיה לבד, תמיד יהיה לו על מי להישען – בעיקר נפשית (וזה מה שהכי חשוב), אבל גם כלכלית בשעת הצורך. למדינה תפקיד אחד ויחיד באמת – לתת לאזרח ביטחון ומשפט (שגם הוא סוג של ביטחון).
המדינה לעולם לא תדע מי באמת צריך ובסופו של דבר נוצרת מערכת מעוותת שמתגמלת בעיקר את עצמה ואת מי שממש לא מגיע לו. חברות תיווך בין האזרח לביטוח הלאומי צצות כפטריות לאחר הגשם ועושות הון מלתת לאזרח את מה שממילא מגיע לו.
ישראל "נותנת" הכל חוץ מביטחון ומשפט ומה שהכי עצוב הוא שלאזרחיה נדמה שכך צריך להיות. לא מפגינים על הטילים בבאר שבע ובאילת שנתפסים בערך כמו גל החום, מפגינים על כל מה שאינו צריך כלל להיות בסמכותה של המדינה.
פתאום מתברר לנו ששילמנו מאות שקלים מיותרים בכל חודש לחברות הסלולר. מה קרה פתאום? מדוע הוזלו המחירים – כי שר אמיץ אחד כי עשה בדיוק את ההיפך מרוח המחאה החברתית - ביטל את הקרטלים, פורר את הריכוזיות, פתח את הענף לתחרות. בטלו את קרטל הקרקעות המכונה מנהל מקרקעי ישראל ותראו איך מחירי הדיור צונחים כמו מחירי הסלולר. אותו הדבר בחשמל, במים – כמעט בכל דבר.
אבל השלטון רוצה ריכוזיות, מה שמתאים מאוד לגישת השמאל והמחאה החברתית שהחירות לה כאור היום לגנבים וכך הולכים וגוברים הלחצים לחזור לפתרון הסובייטי. המדינה תדאג לכל צרכיך, המשפחה והקהילה הם אויבך – מי צריך אותם בכלל.
ילד שהלשין על הוריו (שמכרו משהו בעצמם כדי להאכילו) היה אצל סטאלין גיבור לאומי ובבתי הספר דקלמו את שמו. היום מחסל השמאל את מעמד המשפחה בצורה מתוחכמת יותר. הכל זה משפחה ולכן שום דבר זה משפחה. את הקהילה הרסנו כבר עם קום המדינה. כולנו הרי קהילה אחת גדולה.
וכך נותר האיש הבודד בלי משפחה, בלי קהילה, ועם מדינה שדואגת מבחינה כלכלית בעיקר לאויביו.
הביטוח הלאומי, כשמו כן הוא, ביטוח לחברי הלאום. הוא לא ביטוח אזרחי - הוא ביטוח לאומי. לכן צריך להעבירו מידי המדינה לידי הסוכנות היהודית. כל יהודי העולם יוזמנו להשתתף – כולנו אחים. הערבים יהיו פטורים מתשלום הביטוח הלאומי ויוכלו, אם ירצו, להקים ביטוח לאומי משלהם.
השאיפה צריכה להיות שבסופו של דבר כל סמכויות הביטוח הלאומי יועברו לקהילות וינוהלו באמצעות חברות ביטוח פרטיות שיתחרו על מתן השירות הזה. אבל כדי ליישם את זה צריך לשוב ולבנות את הקהילות בישראל. נסתפק בנתיים בכך שכספי הביטוח הלאומי יופנו אל הלאום ולא אל אויביו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם