אש ידידותית
אולמרט השתעשע באש השלום והקים עליו את הימין הלאומני. עדויות השקר שנחשפו במשפטו צריכות לצלצל בפעמונים של כולנו
הוא חש כי עדיף אש אויב על אש ידידותית, וכך בעיני עמישראל קנה לעצמו קרדיט ביטחוני, קרדיט חיוני לכל מנהיג. אחר כך, כמו רבין, הוא "התבלבל" והלך לדבר עם אבו מאזן. כן ברצינות, לא ברצינות, מה זה חשוב? העיקר דיבר.
כאן מופיעה דמות נוספת. טלנסקי שהיה, כך השמועה, שליח גלוי או סמוי או אפילו לא מודע של יהודים אמריקאים דורשי טובת ישראל, דורשי טובת התנחלויות יו"ש, ובמילים פשוטות - דורשי טובתו של בנימין נתניהו. הימין הלאומני יודע לדפוק את היריב "מהר, חזק ובאופן אלגנטי". תפרו לאולמרט את טלנסקי, שתפר לאולמרט חליפת אסירים. טלנסקי עשה חליפה על פי מידה עם תפרים מסוג "תך מכליב", תפר זמני, אחיזה רופפת, לא ממש תפירה עילית.
ראש הממשלה לא למד את יהושע הפרוע
אבל מה, הפרקליטים כוהני הצדק נפלו בפח שהטמין להם הימין היהודי באמריקה. הם מיהרו והעלו את טלנסקי לדוכן העדים, והעדות המוקדמת של טלנסקי פעלה את פעולתה: "וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן". אולמרט השתעשע באש השלום עם אבו מאזן, ואין אש בלי עשן. בתוך זמן קצר ראשו של ראש הממשלה התגלגל לעזאזל.
איך בגילו, ראש הממשלה לא למד את יהושע הפרוע: "האב אסר איסור גמור להשתעשע בגפרור. ניצוץ בבגדך ייתפס, אזי תאכל אותך האש". ומיהו האב אם לא אבינו שבשמיים? ואיך נודע הדבר לשליחנו המיוחד? הגברת רייצ'ל מור, שהייתה מתאמת הנסיעות של אולמרט כשהיה ראש עיריית ירושלים, נשברה בחקירתה
והודתה כי הייתה עדת שקר: "לפני שצלצלה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה והתנדבה לקבור את ראש הממשלה, התייעצה עם רבנים (. . .) וקיבלה פסק הלכה מרב בישראל בשם יוסף יצחק ליפשיץ, שהורה לה להתלונן נגד אולמרט - מחשש שיוותר על עיר הקודש" (בן כספית, מעריב, 12.7.12).
מהדהד עם "דין רודף". ההמשך הוא היסטוריה, משחק בשלום - משחק באש. כמו ברצח רבין, על המדף היה מונח אדם לכל עת שהציל את המצב. הלך רבין - בא נתניהו. הלך אולמרט - בא נתניהו. שלא תעלוזנה בנות פלשתים. אולמרט, כך נראה, הוא איש עם רקורד ציבורי ומוסרי רחוק מפנינים. אבל מה שנחשף בצד הזה של הפרשה צריך לצלצל בפעמונים.
הכותב הוא חתן פרס ישראל לקולנוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם