שקט, שקט, הס
ממשל אובמה מנסה בכל כוחו למנוע תקיפה ישראלית באיראן. אבל אנחנו התעייפנו. אסור לתת למנהיגים להכריע מבלי שישמעו גם אותנו
התופעה הזו מוזרה במיוחד כי כולם יודעים למה הם פה. ממשל אובמה מנסה בכל כוחו למנוע תקיפה ישראלית קרובה באיראן. אין שום סיבה אחרת שבכירים כל כך מטרידים את עצמם בזה אחר זה לירושלים. בימים רגילים מסרים ברורים מאוד מועברים מוושינגטון לירושלים בשיחות טלפון. היום מה שמונח על הכף מספיק חשוב ומטריד כדי לעמוד בחום ובג'ט לג.
ובתקשורת הישראלית, כדבריו של נתן אלתרמן, שקט, שקט, הס. יותר מדי חם, יותר מדי נושאים על השולחן. עוד לא תמה סאגת חוק טל, וכבר חוזרת המחאה החברתית ומגיעה לשיא בפרשה הטרגית של משה סילמן. וחוץ מזה, התעייפנו. כמה אפשר לדוש, הכל לכאורה כבר נאמר.
בסתיו שעבר נזעקו בכירים מאוד בדימוס, ובראשם ראש המוסד הקודם מאיר דגן, מתוך תחושה שענני התקיפה מתקדרים. היה אז מי שאמר שראש הממשלה ושר הביטחון משוכנעים שישראל תצטרך לתקוף באיראן, והם מעוררים את המהומה רק כדי שבסיבוב הבא, באביב השנה, כולם יהיו מותשים מכדי להתנגד.
באביב באו דבריו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, ואיתם התעוררות קטנה יותר של הוויכוח. ועכשיו נדמה שאפילו דגן ודיסקין הרימו ידיים, או שלדבריהם החריפים על מקבלי ההחלטות ועל השיגיון שבתקיפה כבר אין קונה.
בכייה לדורות
אבל התקיפה באיראן אינה נושא חדשותי רגיל, שמותר להתעייף ממנו ולהניח לו. בחודש שעבר ציינו שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה, שהחלה גם היא מתוך ויכוח ציבורי, שהתעייף ונדם עד שהוכרע באחת על ידי אריאל שרון. אסור שזה יקרה גם הפעם. אסור שהעייפות ומיחזור הטיעונים יורידו מהשולחן נושא שלטענת שני הצדדים בוויכוח הוא בגדר הכרעה היסטורית.
אסור גם שמישהו יחשוב שאין לו כלים לשפוט. יש כמה דברים שהקברניטים יודעים ואנחנו לא, ובראשם יעילותה הצפויה של התקפה ישראלית וההערכות בדבר מחירה בחיי חיילים ואולי גם בשבויים בידי האיראנים.
לגבי כל השאר המחשבות שלכם טובות כמו שלהם: הנזק המשוער ליציבות במזרח התיכון, משמעותה של התקיפה לגבי הנחישות האיראנית להגיע לפצצה והלגיטימציה שיקבל המשטר בטהראן להמשיך את פרויקט
הגרעין, היחסים עם ארצות הברית אם ישראל תתקוף בניגוד לרצונו המפורש של הממשל ועוד. כל אלה חשובים בהרבה מהערכותיו של ענף חקר ביצועים בחיל האוויר.
אל תסמכו גם על נושאי המשרה. אני מאמין לחלוטין ביושרם האישי והמקצועי של הרמטכ"ל, ראש אמ"ן או ראש המוסד. אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמערכות היררכיות קשה לאיש ביצוע לבלום קברניט המשוכנע בצדקתו. גנץ, כוכבי או פרדו יאמרו את שלהם; הציבור צריך לומר את שלו בעוצמה לא פחותה, לכאן ולכאן.
אני שייך לאלה החושבים שתקיפה ישראלית תהיה טעות לדורות. זה נכון שבעתיים ללא תיאום עם ארצות הברית ומעל לכל בניגוד לרצונה המפורש של וושינגטון. אתם רשאים לחשוב אחרת, ואם כך אנחנו חייבים להתווכח. בקול רם, בלי להסס. אסור שהוויכוח החשוב הזה יוכרע בגלל עייפות או שיעמום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם