בכוח האש: סילמן הצית גם את הדיון על התקציב

על רקע תקציב 2013, ניסיון ההתאבדות של סילמן צפוי להביא לשינוי המצב. די באסון אחד כדי לשנות את סדרי העדיפויות שעל סדר היום

יהודה שרוני | 16/7/2012 5:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
המסקנה המצמררת היא שבישראל רק אסון יכול לעזור. שתי שריפות, שלשום בתל אביב ולפני כשנה וחצי בכרמל, חוללו את מה שמאות ישיבות כנסת, ועדות חקירה ומבקר מדינה אחד לא הצליחו לעשות.

המקרה הראשון הוא ההצתה העצמית של חסר הדיור משה סילמן, שלפני שהדליק את הגפרור, שיגר את ה"אני מאשים" שלו נגד הממשלה והעומד בראשה ונגד שר האוצר, עם פירוט מסכת ההתעללויות שעבר. השני הוא אסון השריפה בכרמל, שחולל רעידת אדמה בנוגע לעתיד מערך הכבאות בישראל ושינוי התקצוב שלו. בעניין השריפה בכרמל, המבקר לא קיבל את מבוקשו כשדרש אחריות אישית. קשה להאמין שזה יקרה בעקבות מקרה ההצתה של סילמן.

למען ההגינות, בנימין נתניהו, יובל שטייניץ ואלי ישי אינם הכתובת לאסון הטראגי של סילמן. לא צריך לצפות מהם לאחריות אישית על מעשה שאיש לא ציפה שיקרה. עם זאת, נראה שכמו באסון הכרמל, הפרשה החדשה תפנה זרקור לבעיית הנזקקים והמוחלשים בכלל, ולמצוקת חסרי הדיור בפרט.

סוגיית יוקר מחירי הדיור אינה חדשה. המחירים הללו הוציאו לרחובות את צעירי מעמד הביניים. לא במקרה בעיית הדיור תפסה את הפרק המרכזי בדוח טרכטנברג. אלא שהוא התמקד בעיקר בזוגות הצעירים ולא בצרות של השכבות המוחלשות. טרכטנברג ניתב את פתרונותיו לנושא דיור בר-השגה או מחיר למשתכן עבור זוגות צעירים עובדים, עם יתרון למשוחררי צה"ל.

הוועדה שבראשה עמד התמקדה פחות בבעיותיהם של אלה שאינם מצליחים להתחיל את החודש: נכים, מקבלי קצבת הבטחת הכנסה או אמהות חד-הוריות. שכבות אלה, שחלקן נמנה עם מצביעי ש"ס, עניינו בעיקר את משרד השיכון בראשות השר אריאל אטיאס, ובטח לא את אנשי אגף התקציבים באוצר.
צילום: אמיר מאירי
עכשיו המחאה היא לא רק על מעמד הביניים. מפגינים מול בית עמידר, אתמול צילום: אמיר מאירי

בשנים האחרונות נמכרו (לדיירים עצמם) כ-80 אלף דירות המיועדות לאוכלוסיות בקשיים. מעבר לכך, 64 אלף דירות ששייכות למדינה מאוכלסות על ידי מי שמקבלים עזרה בשכר דירה. התמורה שהסתכמה ב-2.5 מיליארד שקל נותבה באוצר ליעדים אחרים, לא לבניית דירות חדשות. מצב התחזוקה בדירות שנותרו הוא בכי רע, וביקורת על כך נמתחה על ידי מבקר המדינה. דרישת שר השיכון מהאוצר לתקציב מיוחד של 90 מיליון שקל לתחזוקת דירות אלה לא נענתה.

לפי משרד

השיכון, מספר הממתינים לדיור ציבורי הוא 2,400. לאלה אין כל פתרון. במשרד הקליטה טוענים כי המספר הוא 39 אלף, אולם הוא מורכב בעיקר מעולים חדשים שאמנם אין להם דירה, אבל הם מקבלים סיוע בשכר דירה.

שר השיכון עשה מצדו כמעט הכל כדי לשפר את הטיפול באוכלוסיות אלה. כך למשל, הוא דרש להקצות חמישה אחוזים ממכרזי הקרקע לטובת דיור ציבורי, וגם להגדיל את הסיוע בשכר הדירה.
מספר הזכאים לסיוע בשכר דירה מסתכם ב-137 אלף.

על הכוונת: תקציב 2013

הסיוע המרבי בשכר דירה הסתכם עד לאחרונה ב-2,200 שקל לחודש. שר השיכון אטיאס לחץ, והאוצר הסכים בסופו של דבר להוסיף לתקציב הסיוע 160 מיליון שקל ולהגדילו ל-3,000 שקל לחודש. הדרישה של טרכטנברג והאוצר להוציא מרשימת ההמתנה לדיור הציבורי את מי שמקבלים סיוע בשכר דירה לא התקבלה בגלל התנגדות שר השיכון.

ניסיון ההתאבדות של סילמן יביא לשינוי המצב. ככה זה תמיד. די באסון אחד כדי לשנות את סדרי העדיפויות. מה שעד לפני שבוע היה בלתי אפשרי, יתברר כראוי לטיפול וכאפשרי בהחלט.

מבחינת שר האוצר וראש הממשלה, הפרשה הגיעה בזמן לא טוב. אם מישהו מהם חשב לבצע בתקציב 2013 קיצוץ כלשהו בתקציב הקצבאות, הוא ייאלץ כעת להוריד זאת מיד מסדר היום.
 
ראשי המחאה החברתית מיהרו לחבק את סילמן. הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמחאה כבר אינה מייצגת את מעמד הביניים בלבד, אלא גם את השכבות המוחלשות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהודה שרוני

צילום: דעות

בוגר מדע המדינה ומוסמך במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. חבר מערכת מעריב, העורך הכלכלי של העיתון ובעל טור בגלי צה"ל ובטלוויזיה

לכל הטורים של יהודה שרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים