האם שפינוזה היה נחשב כופר גם היום?
מאחורי החזון הציוני עמדו יהודים משכילים שרבים מהם הושפעו מהוגה הדעות הגדול. ישראל 2012 נגררת אחורה בידי רבנים וקנאים צרי אופקים
מטבע הדברים תורתו הוצגה בצורה פשוטה, ומי שרוצה להתעמק בה צריך ללכת אל המקור. ההצגה אף הדגישה מעט יתר על המידה את תפיסתו של שפינוזה את אלוהים ואת מה שהוא קורא באתיקה "אהבת אלוהים שכלית", אך זו אינה לב תורתו וגם לא מטרתה, ולטעמי לא תמיד היא עומדת במבחנים החמורים שבהם הציג את מחשבותיו ומסקנותיו בפרקים המוקדמים יותר של "אתיקה".
אלא שההצגה לא הועלתה עכשיו במקרה. השאלה המסתתרת בה היא האם שפינוזה היה נחשב כופר גם היום. אחת התשובות היא שבעידן הפוסט-מודרני הוא היה "עוד נרטיב", ואיש לא היה מעניק לו תשומת לב מיוחדת. ואולם נראה שתורתו רלוונטית עד מאוד. על פי סקר שנער לאחרונה, כפי שמצטטת גם התוכנייה, 80 אחוז מהישראלים מאמינים באלוהים. אני מניח שמעטים מאוד מהם מכירים את תורתו של שפינוזה, ורבים מאלה המכירים אותו ימשיכו לראות בו כופר.
שפינוזה אכן כפר בעיקרון המנחה של כל דת שהיא, אולי פרט לבודהיזם: הטרנסצנדנטיות, קיומו של כוח-על מחוץ לקיום החומרי. שפינוזה בוודאי כפר בהשגחה הפרטית, אותה מחשבה תמימה שלכל צעד מצעדינו יש משגיח שמימי השוקל את מעשינו, גומל ומעניש. גם אם שפינוזה התעקש לשמור על מושג האלוהים, הוא אחד מאלה שיצרו את התשתית לתפיסה המודרנית, לביקורת הדת ולמחשבה הרציונלית. מולו עמדו אז, לפני 350 שנה, יהודים ונוצרים שלא יכלו
לשאת גם בדל של ספק. במרכז הדת שלהם עמד הפחד: הפחד להישרף על חטאים באש הגיהינום, פחדם של היהודים להיות מגורשים ומנודים, פחדם של הנוצרים מרוחות המחשבה המודרנית שהחלו להיטמע בתוך הנצרות.
והיום? את ישראל החדשה, לא ירושלים החדשה, בנתה יהדות שהשתחררה מהחרדות, מהאמונה בנסים, מרעיונות ההשגחה הפרטית ומהתפיסה התמימה שהתנ"ך הוא ספר תעודה היסטורי-תיאולוגי ולא ספרות גדולה של מיתוס, חוכמה ומוסר. במדינת ישראל החדשה, על פי חזון מייסדיה, שפינוזה שוכן בכבוד בכותל המזרח, והחרם שהוטל עליו הוא כתם מביש על ההיסטוריה היהודית. אבל ישראל של היום נגררת חזרה להיות חברה שמי שמושך בחוטיה הם רבנים, קנאים דתיים ואנשים החרדים בכל רגע בחייהם מצל ההשגחה העליונה שבראו במו מחשבותיהם ודמיונם. האלוהים ההולך ומשתלט עליה אינו האלוהים השכלי של שפינוזה, אלא אלוהים רגשני ופטרוני במקרה הטוב, בדלני וקנאי במקרה הרע.
הציבור ההולך ומתמעט של ממשיכי היהדות המשכילה ורחבת האופקים, שהגתה את המפעל הציוני והקימה את ישראל החדשה, נכנס עתה משלב ההכחשה לשלב ההבנה הכואבת: אנו אחוזים בצבת המלקחיים של מאמינים, וזאת בפוליטיקה, בחינוך ובהתוויית עולם הערכים. מחד גיסא "לומדי התורה" הממונים מטעם עצמם על הצלת עם ישראל, מאידך גיסא תנועת ההתנחלות, הממונה מטעם עצמה על הצלת המדינה ועל עתידה. כולם פועלים בשם אלוהים. זה אינו אלוהים של שפינוזה, אותו היו מחרימים היום ביתר עוצמה משהוחרם אז. זה אלוהים ששתק בשנים הנוראות ביותר לעם היהודי, אבל ממשיך לשלח אלינו היום את שליחיו כדי להחזיר את החברה היהודית-ישראלית לעולם שהפנתה אליו עורף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם