שיעור במקארתיזם
הממונה על לימודי האזרחות, אדר כהן, הוא קורבן של תעמולת שקרים. אך המחנה שיוצא להגנתו מסכן את השלטון ואת הדמוקרטיה
עבר עוד קצת זמן, וברנד קיבלה הודעה על כך שהחוזה איתה לא יוארך. היא לא התאימה לשלטון החדש. האם ההחלטה הפוליטית הייתה לגיטימית? עוד נחזור לכך. מה שברור הוא שעניינה של ברנד לא זכה לשום אזכור בתקשורת. פרופסורים לא שלחו עצומות, ושום עיתון לאנשים צבועים לא ניהל קמפיין על "מקארתיזם".
עברו חודשים אחדים, ואותו אדר כהן ניגש למכרז על תפקיד הממונה על לימודי האזרחות, וכמובן זכה בו. מאז הוא זכה לשתי הארכות. כהן הגיע לתפקידו לאחר שהיה במטה קרמניצר-שנהר, שפעל במסגרת המזכירות הפדגוגית. מיותר לציין שלפי הרכב אנשיו, המטה הזה, נאמר בעדינות, היה קרוב יותר לאג'נדה של קרמניצר, איש מרצ, אך חובה גם להוסיף שהמטה הזה, בכל מקרה, לא היה פוסט או אנטי-ציוני. כך או כך, כהן היה מינוי פוליטי לכל דבר ועניין.
בשנים האחרונות זכו לימודי האזרחות לדיון ציבורי נרחב. דיון ראוי וחיוני. בתוך כך הושמעו טענות על כהן עצמו, על תפקודו, על הטיותיו הפוליטיות, על היותו נציג הקרן החדשה במשרד החינוך, על היותו פוסט-ציוני ועוד. אלה הבלים. לא כל מי שתומך בהעמקת לימודי הדמוקרטיה הוא פוסט-ציוני. כהן הוא ציוני לכל דבר ועניין.
הדיון על מתן קביעות לכהן אינו שונה מהדיון שהתקיים בעניין קודמתו בתפקיד. מדובר בסמכות שמוקנית כדין לראשי משרד החינוך. אלא שהדפוס הקבוע הוא שטענות על "מקארתיזם" עולות רק כאשר האיש שבו מדובר מזוהה עם המחנה הכאילו נאור.
הדפוס הזה הופיע במלוא הדרו לאורך כל ימי כהונתו של ד"ר צבי צמרת בתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. האיש זכה לקמפיין של נאצות וגידופים. מקארתיזם לכל דבר ועניין. ההליך הזה התרחש גם בעניינו של פרופ' ידידיה שטרן. שטרן מונה ליו"ר ועדת מקצוע האזרחות על ידי יולי תמיר, עשרה ימים לפני הבחירות. מחטף לכל דבר ועניין. אבל זה כמובן בסדר. משום שהם "משלנו".
כאשר מונה פרופ' אשר כהן לאותו תפקיד בדיוק, ארגנו הנאורים "כנס חירום להצלת הדמוקרטיה". סליחה? הרי המינוי של שטרן היה רמיסה חצופה של דמוקרטיה ומנהל תקין. הרי הוא סיים קדנציה של שנתיים. לא הייתה שום הדחה. אבל הצבועים יודעים את מלאכתם. כל מחטף פוליטרוקי שלהם הוא ביטוי עליון לדמוקרטיה. כל פעולה תקינה של גורם אחר היא "סכנה".
עכשיו מנהלים אותם אנשים בדיוק את הקמפיין למען אדר כהן. הם יארגנו לו, מן הסתם, עוד "כנס חירום להצלת הדמוקרטיה". הם חזקים
הוא כאילו משלהם. כהן ראוי לתמיכה למרות אלה שמתגייסים למענו. הוא ראוי לתמיכה, משום שרוב הטענות נגדו מצוצות מהאצבע. הוא לא איש הקרן החדשה. הוא לא פוסט-ציוני. הוא לא ניסה להכתיב תכנים אנטי-ציוניים. צריך להמשיך את הדיון העקרוני על התכנים, שחלקם ראוי לביקורת. אבל אין צורך בהשמצות. סדר האירועים בעניינם של ברנד, שטרן, תמיר, צמרת, כהן וכהן הוא שיעור מדהים בסדרי שלטון וממשל, במנהל תקין, בעיתונות ובצביעות.
היה ראוי ורצוי להפוך את הפרשה הזאת לשיעור באזרחות ולהעמיד בפני התלמידים את השאלה האחידה: האם רשאי גדעון סער למנות אדם אחר לתפקיד? האם יולי תמיר הייתה רשאית? הרי מדובר בהליך הנוגע למהות האזרחית והדמוקרטית. כדי להעביר את השיעור הזה, חייבים התלמידים להיחשף לסיפור המלא. ולא לנרטיב (קרי: שקר) הפגום, שאוהבים להכתיב הצבועים והצווחנים. תשובות התלמידים יתקבלו כאן בברכה.
* תיקון: על פי מידע שנמסר לי, אדר כהן נכנס למטה קרמניצר עוד לפני כניסתה של פרופסור ענת זוהר לתפקיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם