שוויון מלא באמת
בנות, נח"לאים, חיילי ישיבות ההסדר, כל אלה משרתים בפועל לא יותר משנתיים. הגיעה העת שצה"ל יקבע, לפי צרכיו, מהו אורך השירות הדרוש
קבוצות אלה גורמות מכיוונים שונים, בכוונה או שלא בכוונה, להחלשת צה"ל. גם אם יש קולות מתלהמים הקוראים לפירוק צה"ל או להחלשתו – מימין או משמאל – צה"ל והשירות המלא בו (או שירות אזרחי באותו אורך ובאותו שכר ובאותו גיל) הוא ערך עליון, ועל ערך זה יש לחנך את אזרחי ישראל כ-ו-ל-ם: גברים ונשים, ימנים ושמאלנים, נח"לאים וחיילי ישיבות ההסדר, חרדים ומחרידים, יהודים ושאינם יהודים.
לא מספיק לפעול נגד ההדרה המקוממת של נשים בקרב החרדים הקיצונים, או לטפס על עצים גבוהים בנושא שירת נשים בצה"ל, כאשר מצב סביר ומקובל היה קיים במשך שנים. במקרה זה שני הצדדים נהגו בטיפשות: צה"ל טיפס על עץ גבוה ומיותר, ולא התנהג כחכם.
מופע אמנותי (להבדיל מטקס רשמי) – בין אם הוא כולל שירת נשים או גברים – אינו צריך להיות חובה, ואין מניעה שכל חייל יחליט בעניין זה כראות עיניו. פקודה לחייב השתתפות במקרה זה היא חוקית אבל מיותרת, ואף מטופשת. התגובה החרד"לית לא הייתה חכמה יותר. טוב יעשו שני הצדדים אם יירדו מהעצים.
לא ייתכן לדבר גבוהה גבוהה על שוויון האישה ועל זכותן של נשים – שצריכה להיות מובנת מאליה – לשיר ולהרצות, אבל להתנגד לשוויון בגיל הפרישה לגמלאות; לא ייתכן לדרוש שילוב של בנות בצה"ל בכל התפקידים, אבל לעמוד על אורך שירות קצר יותר; לא ייתכן להיאבק על זכויות היתר של נשים בכל הקשור לחזקה האוטומטית הניתנת להן על הילדים בשעת גירושים. בכל הדוגמאות הללו מתבקש שוויון, אבל לכך מתנגדים דווקא ארגוני הנשים. בכל המקרים הללו מדובר למעשה באפליית הגברים לרעה.
שיח הזכויות צריך להתחיל בשיח החובות
לא מספיק לדבר על שוויון בשירות, אלא יש גם ליישמו בנושא אורך השירות: בנות, נח"לאים, חיילי ישיבות ההסדר. כל אלה משרתים בפועל לא יותר משנתיים. הגיעה העת שצה"ל יקבע, לפי צרכיו, מהו אורך השירות הדרוש, וזה יחול על כולם באופן שוויוני. חוק טל, אשר מנציח את אי-השוויון בחלוקת הנטל דינו לעבור מן העולם. אבל, גם דו"ח פלסנר מתעלם מכך, וכך גם הצעות אחרות שנידונו לאחרונה.
מכאן ייגזר גם אורך השירות האזרחי (לא לאומי) של מי שלא ישרת בצה"ל. אורך השירות האזרחי והשכר הניתן בו יהיו זהים לאלה של החיילים בשירות חובה.
לא נעים, אבל יש לומר זאת בפה מלא: הדרך ליישום שירות חובה צבאי/אזרחי לכל עוברת דרך הכיס. ערבים/חרדים – וכך גם משתמטים מחרידים מן השמאל
הקיצוני - שאינם משרתים לא יקבלו מימון מידי המדינה לעיסוקים חלופיים בשעה שאחיהם ובני-דודם משרתים.
ערבים/חרדים שאינם לומדים לפי תוכנית הלימודים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית לא יקבלו מימון מידי המדינה ללימודים בעלי תכנים אחרים, שבסופו של דבר פוגעים בנאמנות למדינה ו/או ביכולת ההשתלבות הכלכלית בחברה.
יש לזכור כי במשטר דמוקרטי יש ערך לא רק לשוויון הזכויות, אלא קודם כל לשוויון החובות. לא יהיה זה בלתי דמוקרטי, או גזעני רחמנא ליצלן, אם זכות הבחירה תהיה מותנית בחובת השירות הצבאי/אזרחי (הפטורים היחידים: מי שמסיבות רפואיות אמתיות אינו יכול לשרת, או מי שעלה ארצה אחרי גיל גיוס). שיח הזכויות צריך להתחיל בשיח החובות, ולא להפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם