הפרלמנט
לא פעם נשברו שיאי הכהונה הקצרה ביותר בישראל, אך במקרה של אבי דואן, מדובר בשיא חדש, שגרם אפילו לח"כ מופז להיראות אחראי
לא פעם נשברו אצלנו שיאי הכהונה הקצרה ביותר. הפעם מדובר בשיא חדש של כמעט-כהונה שהייתה ואיננה עוד. דואן גבר בפוטופיניש של כמה עשיריות השנייה על חבר כנסת אלמוני אחר, אריה ביבי שמו, שכמעט היה סגן השר לביטחון הפנים. לביבי (חבר הכנסת, לא ראש הממשלה) עמדה לרועץ העובדה שנתניהו בישר לו על הכהונה המיועדת כמה שניות אחרי שהודיע לדואן. עם זאת, יכול להיות שעוד תהיה כאן עתירה לבג"ץ, שהרי יש שופטים בירושלים.
כן, כן. כל זה קרה אצלנו. אתמול. ביחס למה שהתרחש בכנסת ישראל בשתי היממות האחרונות אפילו "הפרלמנט" של שאולי נראה שפוי. כדי להעצים את הגרוטסקה ולהגדיל את ההימור נתחב ברגע האחרון גם הספין האיראני לתוך התבשיל הפוליטי הבאוש, כשצירוף המילים "דואן-טהרן" נלחש מפה לאוזן.
איך זה מתקשר? הנה, ככה: מכיוון שידוע לכל, מטהרן ועד אסואן, שצחי הנגבי הוא בעצם גדול התומכים בתקיפה באיראן, וכל זב ומצורע יודע ששאול מופז דווקא לא, הרי זה ברור שמכיוון שביבי (בנימין, לא אריה) איבד את מופז, הוא זקוק לאיזון דחוף בדמותו של הנגבי, מכיוון שהצנטריפוגות בקום ממשיכות להסתובב, שעון החול מתקתק וליברמן עוד עלול להתעצבן.
נדמה לכם שאתם בפיליטון? לא במקרה. הבעיה היא שזה הוא פיליטון חיינו, שהאנשים האלה נמצאים שם בשמנו, שגאוני הדור שתכננו בפעם המאה את פירוק קדימה (ושוב נכשלו) הם שברגעים אלה ממש מתכננים את ההתקפה על האייתוללות בטהרן או על מעוזי הנשק הכימי בסוריה, מה שיבוא קודם.
בלילה שבין ראשון לשני התקשר ראש הממשלה נתניהו לחבר הכנסת אבי דיכטר, איש קדימה, המצוי בדילמה קיומית ובהרהורי כפירה קוסמיים כבר שבועיים, או שנתיים. בוא אלינו, אבי, אמר לו ביבי, יש מהלך, יהיה לך טוב איתנו (לא ציטוטים מדויקים).
דיכטר ,
לא מדובר בשוברי שוויון להצבעות או לחוקים, מדובר בתרגיל מסריח ובשלולית בוץ שנתניהו לא היה צריך למרוח לעצמו על הפרצוף עכשיו, ובכל זאת הוא התנדב. כמה פעמים אפשר לספור עד שבע ולהתבלבל בספירה?
הקטע המצחיק הוא שקדימה באמת תתפרק בסוף. כמו בסיפור הזאבזאב, שאינו אלקין, בסופו של יום זה בלתי נמנע. לחיים רמון כבר יש שביעייה שמחפשת את הניסוח ואת היום המתאימים. רמון והנגבי ניהלו ביניהם אתמול דרבי פרטי. רמון ניצח בהארכה כשהצליח לשלוף את נציגיו שהסתננו לשביעייה של הנגבי ולהותיר אותו חשוף במערומיו. הנגבי (שלפני חמש דקות בערך תמך בציפי ליבני), פתאום לא מוצא בקדימה את ביתו וחוזר הביתה.
דווקא שאול מופז החבוט והמקרטע הצליח להיראות אתמול, לפרק זמן של שתי דקות בערך, כמנהיג המבוגר והאחראי כשהתנדב לגרש את המורדים מהדוגית הטובעת. במקום נתניהו הייתי הולך אתמול לנשיא ומנסה להביא בחירות בזק בתוך 90 יום.
שום דבר טוב לא יכול לקרות לנתניהו בחודשים הקרובים. אם נתעלם לרגע מאיראן ומסוריה (שזה יכול להיות טוב, או נורא, כך שזה מתקזז) - הכלכלה תתפרק לביבי בין הידיים, תקציב הוא עוד לא התחיל להכין, החיבור לחרדים יגבה ממנו מחיר וככל שיעבור זמן כך יגבר הסיכוי שמישהו מהמתמודדים מולו יצבור תאוצה. אבל ביבי, כרגיל, מפחד מבחירות. לנצח הוא יעדיף לדחות את הקץ בתקווה שלא יגיע, אבל בסוף הוא יבוא. מתישהו יצטרך נתניהו לקבל כאן כמה החלטות.
אקו"ם