שוויון אמיתי
יש להמשיך במאבק לשירות חרדים, אבל אין להסתפק בסתם גיוס. עליהם לשרת ביחידות השדה, כמו כולם
שוויון בנטל? המציאות עדיפה צילום: פלאש 90
גם נפילתו של בן הדוד המשותף במלחמת יום כיפור לא שינתה את עמדתם. בשנים האחרונות חדלנו מהוויכוחים. השכלתי להבין שיש פער עצום בתפיסת העולם בינינו, ואין מדובר בגישה תועלתנית גרידא. לדידם, מדינת ישראל היא כלי טכני. הם לא מרגישים חלק מהוויית החיים הישראלית, משום שלדעתם הקשר מותנה במדינה ובחברה שמאמצת את עולם התורה.
מי שמכיר את מהות שורשי המחלוקת צריך להבין שמדובר בפער תודעתי בלתי ניתן לגישור. לדידם, גם אם הרב רונצקי יתמנה לרמטכ"ל וכל חברי המטה הכללי יהיו שומרי מצוות, אין בכך כדי לשנות את תפיסתם; זו גורסת כי בדיני נפשות ובמיוחד בשאלות של פיקוח הנפש של הכלל, ניתן לסמוך אך ורק על אנשי תורה האמונים על השקפתם. אנחנו יכולים לא להסכים, לזעוק ולמחות, אבל זה מה שיש. כל חקיקה לא תשנה את יחסם לשירות הצבאי. יחד עם זאת, צריך להמשיך את הוויכוח ואסור לוותר.
למרות זאת, לא נטלתי חלק בהפגנה שנערכה במוצ"ש. נדמה לי שכך היה גם עם רוב חובשי הכיפות הסרוגות. נודה על האמת, גם לא בטוח שרצו אותנו שם, כך לפחות נראה לפי רשימת הדוברים ושעת ההפגנה שנקבעה. לא השתתפתי בהפגנה בשל התחושה שהמסע הנוכחי לגיוס חרדים משתוקק לנגחם יותר מאשר לעודד שוויון. לרבים מאיתנו זה מזכיר את ההתלהבות מההתנתקות, שהיה בה יותר רצון להיכנס במתנחלים מאשר שאיפה לקדם את השקט והשלום.
כדי שנצטרף להפגנות, כולנו צריכים להיות מתחת לאלונקה, כולל הישראלים החילונים שרבים מהם אינם מזיעים מתחת לאלונקה. במקום לקדם את ערך השירות המשותף, מתווה פלסנר מנציח את הפער העצום בינינו לבין החרדים. בעוד אנחנו נמשיך לשרת ביחידות הלוחמות, הם ישרתו ביחידות העורפיות או בשירות אזרחי.
יש הורים שלא יישנו בלילה ויש מי שימשיכו לישון טוב
ללא ייסורי מצפון, כי הרי בניהם לכאורה משרתים. עדיפה בעיניי המציאות הקיימת, שבה החרדים אמונים על השקפת עולמם בלי זיופים, על פני שוויון לכאורה. כל עוד לא נראה שוויון אמיתי, קשה להשתכנע שאכן רוצים בשוויון ערכי, אלא אם כן הגורם המניע לגיוס חרדים הוא לאייש יחידות כמו 8200 כדי שצעירים רבים מהמגזר החילוני יצטרפו ליחידות הלוחמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם