עולים לרגל: השומרונים מציעים הצצה אל העבר
מה לא קרה בהר גריזים? יעקב חנה לידו ויוסף חיפש סמוך לו את אחיו. השומרונים מספרים שממנו נוצר העולם. עכשיו הוא נפתח למבקרים
ונחזור לסיפורה של ניקאסו. סנבלט רצה שידוך מיוחס לבתו והציע אותה למנשה, בנו של יהוידע הכוהן הגדול מירושלים. לשמע השידוך המתוכנן קמה מהומה בבירה: בנו של הכוהן הגדול יתחתן עם אישה נוכרייה? נחמיה סילק את מנשה מירושלים, וזה התלונן בפני סנבלט: "הקריירה שלי בסכנה. לא ייתנו לי להיות כוהן גדול אם אתחתן עם בתך".
"אתה אוהב אותה?", שאל האב. "כן", השיב לו מנשה. "אבל מה בנוגע לעתיד שלי?". "אין בעיה", אמר לו סנבלט. "אבנה לך בית מקדש בהר גריזים ואמנה אותך לכוהן גדול. תקבל גם את אהובתך וגם את משרתך".
על פי גרסה אחרת, השומרונים עשו הכל כדי להפריע לשבים מגלות בבל בבניית בית המקדש בירושלים, ואף הלשינו עליהם בפני מלך פרס והאשימו אותם במרד נגד השלטון. "המקדש צריך להיבנות אצלנו", אמרו השומרונים ובנו אותו על הר גריזים.
המקדש נבנה בפאר רב. במרכזו הוצב מזבח שעליו התקיימו פולחנים יהודיים. בחפירות שנערכו במקום התגלו כ-400 אלף עצמות של בעלי חיים המותרים להקרבה על פי התורה. בחפירות התגלו גם 17 אלף מטבעות זהב, כסף וברונזה ואלפי כלי חרס, אבן נחושת, כסף וזהב. בין הכלים נמצאו אלפי כתובות הקדשה בנוסח: "הקרבתי קורבן לאשתי ולילדיי" בעברית עתיקה, בארמית וביוונית.
האתר נפתח כיום בין השאר בזכות הרגיעה במצב הביטחוני. עם זאת, ברגע שברשות הפלסטינית שמעו על כוונת ישראל לפתוח אותו, הם פנו בדחיפות לאונסק"ו בבקשה להוסיף את הר גריזים לרשימת 20 האתרים שהוכרזו על ידיה כאתרי מורשת.
השר גלעד ארדן התייחס לפנייה זו בדברים שנשא בטקס חנוכת האתר והבהיר: "לא נוותר על הזכות להנציח את המורשת היהודית ולאפשר נגישות לאתרי מורשת". ואכן, בהר גריזים ובעמק שכם שלמרגלותיו עברו כל אבות האומה העברית. כשאברהם נכנס לארץ, הוא הגיע עד שכם אלון מורה, שם ניתנה לו ההבטחה "לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת".
כשיעקב הגיע מחרן, הוא חנה ליד שכם עם משפחתו. יוסף עבר ליד שכם בנערותו, בחפשו את אחיו. לאחר מותו, עצמותיו נקברו בעמק. יהושע בן נון ערך בשכם את "מעמד הברכה והקללה", ומשל יותם נישא על הר גריזים.
האזור כולו מספר על ההיסטוריה שלנו, אך האתר המקודש בהר גריזים קשור בעבותות גם לקהיליית השומרונים המיוחדת, שהגיעה לארץ לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור (אגב, יש גישה הגורסת שהשומרונים הם בני ישראל האמיתיים, שרידי שבט מנשה ואפרים, הנקראים שומרונים מלשון "לשמור": הם שומרים על תורת משה המקורית לפי אמונתם).
בית המקדש - גם זה שבירושלים וגם זה שעל הר גריזים - נבנה על פי מסורות פגאניות שהיו מקובלות באותה תקופה: יש אזור הפתוח לכל, בתוכו אזור נוסף המותר רק לכוהנים ואזור שלישי של קודש הקודשים, לשם אין איש מורשה להיכנס, פרט לכוהן הגדול פעם בשנה. מהמבנה לא נותרו שרידים, אבל שערי הכניסה שרדו וכן החומה המערבית של המתחם המקודש.
מתברר שגם לשומרונים יש "כותל מערבי" משלהם. 12 אבנים גדולות שרדו ממנו, והם מאמינים שאלו תריסר האבנים שעליהן עברו בני ישראל את הירדן כשנכנסו לארץ אחרי 40 השנים במדבר. קיר אבנים זה הוא המקום המקודש ביותר לשומרונים.
המבקר באתר יראה גם סלע שעליו כתוב "עקדת יצחק". על פי האמונה השומרונית, הר גריזים הוא הר המוריה, ולכן עקדת יצחק התרחשה שם ולא בירושלים. גם סלע העקדה מקודש לשומרונים, והסיור לא עובר שם מטעמי כבוד המקום. מקום מקודש נוסף הוא "גבעות עולם": משטח אבן ענקי המקביל ל"אבן השתייה" הנמצאת בהר המוריה בירושלים (שהוא הר הבית של ימינו). על פי אמונתם, זהו המקום שממנו נוצר העולם.
השומרונים עצמם מתגוררים בשכונה הנקראת קריית לוזה, ובתרגום לעברית: בית אל. זוהי מבחינתם בית אל האמיתית. "את כל הגיאוגרפיה של ארץ ישראל הקדומה הם העבירו להר גריזים. שם כזה לשכונה הוא סמלי מאוד", אומרת עדי פנסטר, מדריכה במרכז חינוך והסברה הר ובקעה מטעם רשות הטבע והגנים.
בית המקדש השומרוני נהרס בידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון בשנת 111 לפני הספירה. הורקנוס לא רק הרס את בית המקדש, אלא גם הרג כמיליון וחצי מבני הקהילה. בתקופה מאוחרת יותר הרגו הרומאים עוד מיליון מהם.
במרד הגדול של היהודים נגד הרומאים, שפרץ בשנת 67 לספירה, גם היהודים הכו בהם. בשיאם מנו השומרונים כשלושה מיליון איש. כיום הם מונים כ-800 איש בלבד, מחציתם מתגוררת בחולון ומחציתם בהר גריזים.
למרות החורבן וההרג, ואף שהשליטים לא אפשרו להם להתפלל על ההר, המשיכו השומרונים להתגורר בסמוך לו ולקדש אותו. רק כ-400 שנה לאחר חורבן המקדש אפשרו הביזנטים לשומרונים לחדש את המתחם.
לאחר מכן, בתקופה ההלניסטית, התפתחה על ההר עיר גדולה. קירות הבניינים, שגובהם מטר וחצי, שרדו באופן מופלא ועדיין עומדים על תלם. גולת הכותרת של העיר היא "בית המידות", מבנה גדול ומפואר הנותן הצצה לחיי היומיום. הוא מחולק לחדרי מגורים רבים ובחלקו האחורי נחשף טרקלין גדול מאוד, שבבסיסו רצפות פסיפס שהיו אז רק בהישג ידם של עשירים.
אפשר ממש לדמיין את האורחים כשהם משתרעים על הספות, כמקובל בתקופה זו, שותים יין ואוכלים ענבים.
השומרונים אמנם קיבלו היתר מהנוצרים לבנות את מקדשם מחדש, אבל הם רצו גם עצמאות ועצרו את הכניסה הנוצרית לאזור ההר. הדבר הרתיח את הנוצרים, ואלה החריבו את המקדש השני.
על ההריסות נבנתה כנסייה מפוארת על שמה של מריה הקדושה, שחלקים ממנה שרדו. במקום נמצא גם קבר שייח' של אחד מנציבי סלאח א-דין וכן תצפית לנוף מדהים: מהמתחם אפשר לראות את חלקה המזרחי של העיר שכם, כולל קבר יוסף וכן מחנה הפליטים בלטה.
האתר קדוש לשומרונים עד היום, והם מקיימים בו את פולחניהם. הוא נפתח לציבור הרחב בהסכמתם וייסגר בשבתות, בשלושת הרגלים, ביום כיפור וכל אימת שיבקשו לציין בו את חגיהם. ברשות הגנים מסבירים כי חשוב לכבד את המקום. המטיילים מתבקשים לא לשבת על האבנים הקדושות, לא להיכנס למקומות שלא הוכשרו לכך ולא ללגלג על האמונה השומרונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם