הכל כלול: אתר שמכיר בין גברים עשירים לנשים יפות
הן: נשים צעירות שאוהבות לטייל ונראות טוב. הם: גברים שיכולים לממן וויקנד במלון חמישה כוכבים בפריז או שבוע באתר נופש במלדיביים. עכשיו בא האתר "מיס טראוול", ומפגיש ביניהם. שליחת "סופשבוע" צללה לתוך סצנת ההיכרויות הכי לוהטת באינטרנט והתקשתה לגבש מסקנה חותכת: האם מדובר בפתרון אופנתי לאנשים הרפתקנים או בגרסה תיירותית לשירותי ליווי
הפנטזיה הרומנטית רק מתעצמת כשמוסיפים לה תרבות ובילויים וריח של עיר זרה, אבל באופן אוטומטי מתעורר החשד ש"מיס טראוול" הוא לא יותר מעוד ערוץ מסחרי. לכאורה מדובר בשירות מפגשים בין נשים בעלות כישורי יזמות לגברים שמוכנים להשקיע - כלומר בין נערות ליווי ללקוחות. אבל גם מייסד האתר וגם בעלי הפרופילים ששוחחתי איתם טוענים שאין זה כך. מדובר, לטענתם, בשירות שמפגיש גברים ונשים לבילוי זמן עם דגש תיירותי - מבלי להתחייב מראש לסקס, אפילו לא לרומנטיקה.
"ברור שהבסיס לעניין הזה הוא ההיכרות הרומנטית עם אישה יפה, וברור שיש את התקווה שתצא מההיכרות הזו מערכת יחסים קצרה או ארוכה שכן תכלול גם מין בסופו של דבר", אומר סטפן. "כמו בכל דייט, אתה יוצא לפגוש אישה יפה, ואתה מקווה שבסופו של דבר זה יתפתח כך. זה טבעי. אבל האם אני מצפה שבתמורה לכך ששילמתי לה על הטיסה או על החופשה היא תשכב איתי? ממש לא. אני יכול להזמין נערת ליווי בהרבה פחות כסף, עם הרבה פחות סיכונים לכאבי ראש או לרגעים מביכים. וזה לא שיש לי משהו נגד נערות ליווי. אבל אני באופן אישי מחפש חברה ועניין מעבר לסקס".
ובכל זאת, כשאתה משלם עבור נערה שלא פגשת מעולם על טיסה ומלון, סביר להניח שהיא תרגיש מחויבת לתת משהו בתמורה.
"לא יצא לי עד כה לטוס עם בחורה שלא פגשתי מעולם. מאז שפתחתי את הפרופיל קיבלתי המון הצעות מכל מיני נשים צעירות עם תמונות פרופיל בביקיני בפוזות מופרכות, בעיקר ממדינות עניות מאוד, עם בקשות לטיולים במקומות שונים בעולם. שוב, זה לא הסטייל שלי, זה לא מה שמדליק אותי. כך שמי שמוכנה לקפוץ לטיול עם גבר שהיא לא מכירה אולי תרגיש מחויבת, אבל בכל מקרה היא לא הטעם שלי. מהצד השני, יצא לי לפתח כמה מערכות יחסים קצרות עם נשים באתר".
ואיך זה עבד?
"פגשתי כמה בחורות ממונטריאול וכמה בחורות מלונדון, מקום שאני מגיע אליו הרבה לצורכי עבודה. עם אחת הבנות גם טסתי לאירופה ונהניתי. כלומר, אני עבדתי רוב היום, היא הייתה מספיק רגישה ומספיק עצמאית כדי לשעשע את עצמה במהלך היום, ובערב בילינו - הלכנו למסעדות, להופעות - את יודעת, דברים שזוגות עושים בחו"ל. הרבה יותר נחמד ללכת לאכול במסעדה טובה בחברת אישה יפה ומעניינת, מה גם שאני מבלה כל כך הרבה זמן לבדי בנסיעות. כסף מבחינתי הוא באמת לא העניין, יש לי מספיק ממנו ואני מאוד אוהב לפנק ולחלוק. חברה מעניינת ומושכת היא משאב הרבה יותר נדיר מכסף".
"מיס טראוול" הוא האתר האחרון עד כה באימפריית הדייטינג של ברנדון ווייד, יזם אינטרנט אמריקאי מצליח. אפשר להירשם לאתר ולפתוח פרופיל באחת משתי קטגוריות: Attractive ("אטרקטיבי") או Generous ("נדיב"). עקרונית, כל גבר וכל אישה יכולים להירשם בחינם כ"אטרקטיבי/ת", ללא סינונים או תנאי קבלה. בפועל, בערך 99 אחוז מהאטרקטיביים באתר הם אטרקטיביות. מהצד השני, הירשמות כ"נדיב" דורשת רכישת מנוי בכמה עשרות דולרים. בהמשך, יצירת קשר עם פרופיל אטרקטיבי מהמלאי תדרוש סך מסוים של נקודות קרדיט שנרכשו עם ההצטרפות לאתר. וכך, גבר שירצה לפלרטט עם מספר רב של נשים יצטרך לשלם סכום משמעותי של כסף. כרגע ב"מיס טראוול" יש רק נדיבים, אין נדיבות.
סיון (שם בדוי) היא ילידת גבעתיים בת 27 שחיה בשנים האחרונות בניו יורק. לפני כמה חודשים פתחה פרופיל ב"מיס טראוול" - כמובן בקטגוריית האטרקטיבית. לדבריה, אין לה במה להתבייש, אבל היא מסרבת להצטלם או להזדהות בשמה המלא. "זה לא עניינו של אף אחד עם מי אני יוצאת לדייטים ואיך נראים חיי האהבה שלי. זה לא שעל הדייטים שלי מהפייסבוק אני כן מספרת לאנשים".
מבחינתה, העובדה שגברים שיכולים להרשות לעצמם מוכנים להשקיע כסף בשביל לפגוש אותה, הופכת את החוויה להרבה יותר בטוחה, הרבה פחות מאיימת. "זה מסעיר, זה מרגש, זה
וגם מלאים בכסף.
"כן, נכון. אגב, זה לא שכל הבחורים שפגשתי שם היו מיליונרים. מדובר בבחורים עם משרה טובה, חלק עצמאיים, חלק שכירים, והם רווקים ובלי משכנתה וילדים אז יש להם כסף להוציא על נשים. והם מוציאים. הם נהנים מזה. מהרגע שפתחתי חשבון קיבלתי המון הצעות לטיולים-מכפר נופש במלדיביים ועד הזמנות לפריז ולארגנטינה. בינתיים סירבתי לכולן".
למה?
"קודם כל, זה הזוי לגמרי - לנסוע לנופש כל כך אינטימי עם אדם שאת לא מכירה. את מי מעניין חמישה כוכבים או חול לבן אם את חולקת את החדר עם איזה גבר מאלזי שאת לא יכולה לסבול את הקול שלו או שוודי שהריח שלו לא מוצא חן בעינייך. אז כאלה ברור שלא. אבל אם האדם הנכון יציע לי חופשה באיזו עיר, עם חדר נפרד במלון, אני בטוח אסע".
חדר נפרד במלון זה קביל?
"לא יודעת. אבל בתנאים האלה אני מוכנה לצאת לדייט עם זר מוחלט במדינה זרה. אם זה יתאים למי שירצה לפגוש אותי - בכיף".
השאלה הבלתי נמנעת היא למה בחורה אינטליגנטית, צעירה, שנראית טוב וחיה בעיר הכי מרתקת בעולם צריכה לפנות לאתר כמו "מיס טראוול" בשביל ליהנות מקצת הרפתקאות בעולם הדייטים. סיון אומרת שהאתר מספק הזדמנויות שאין לה בחיים הרגילים. "אני אמנם חיה בניו יורק אבל אני עובדת עם ישראלים ואני מוקפת ישראלים. זה מאוד נוח, והמנטליות הדומה מקילה על חיי היומיום שלי, אבל במה שקשור ברומנטיקה בא לי להיסחף לפנטזיות. נוח לי יותר עם הזרות. ומה יותר זר ובינלאומי
מ'מיס טראוול'? דבר נוסף זה הקטע של להכיר אנשים מעניינים, מאוד מצליחים ובאותה מידה הרפתקנים. לפני כמה חודשים ביטלתי את החתונה עם מי שהיה חבר שלי בארבע השנים האחרונות. אני לא יכולה לראות את עצמי כרגע מתאהבת במישהו או נכנסת לקשר רציני עם מישהו, אז הסידור הזה מאוד נוח. מה שבטוח, זו הסחת דעת מצוינת".
מישהו כבר הצליח להסיח את דעתך?
"כן. היה מישהו שהיכרתי באתר, בחור מאוסטרליה. הוא בן 39, יש לו חברה להפקת אירועים. בחור מקסים. התחלנו לקשקש באתר, עברנו לפייסבוק ואחרי כמה זמן הוא הגיע לניו יורק. זה לא שהוא בא רק בשבילי, הוא בילה בעיר ופגש חברים מעבר למפגש איתי, הוא אוסטרלי וניו יורק זה מקום כיפי לחופשה בכל מקרה. אז הוא הגיע לכמה ימים ובילינו קצת יחד, היה נורא כיף ונגמר".
לא תיפגשו יותר? לא תטוסי אליו? לא תתחתני עם מיליונר?
"לא יודעת. כנראה שלא. זה אחד הדברים הנחמדים בקשרים האלה, הם פנטזיה מוחלטת, מנותקת מהמציאות שלך, מהיומיום. הבחור שהכרתי, למשל, אחד הלקוחות שלו זה ראלף לורן. הוא הביא לי תיק של ראלף לורן. מה אני אגיד לך, זה כיף לקבל מתנות, כיף להרגיש מחוזרת, זה לא קשור לעולם שלי וזה די סקסי. זו פנטזיה".
וכשאת מקבלת תיק שעולה אלף דולר את לא מרגישה חייבת?
"חייבת מה, סקס?".
כן.
"לא. פשוט לא. כשאת מקבלת פרחים את מרגישה שאת צריכה לשכב עם מי שהביא לך פרחים? האמת, זו אחת הסיבות שלא בא לי להזדהות ואני הולכת למחוק את הפרופיל שלי לפני שהכתבה תתפרסם. בארץ, עם כל הציניות והגישה הכל כך לא ג'נטלמנית, כל האתר הזה ייתפס כזנות. כשבעצם, כל גבר ישראלי שיצאתי איתו נתן הרגשה הרבה יותר סליזית וחלק גדול מהדייטים ה'נורמטיביים' שהיו לי היו הרבה פחות מכבדים".
אבל את לא יכולה להתעלם מהסקסיזם שנוטף מהאתר - נשים יפות וגברים שמוכנים לשלם.
"נכון. אז מה? למרות שאני מרוויחה את הכסף שלי נעים לי שגבר משלם עלי במסעדות, נעים לי כשאני מקבלת מתנות, נעים לי שמישהו טס מיבשת אחרת בשביל לראות אותי או מוכן להטיס אותי אליו כדי שניפגש כי לו יש ולי אין מספיק. תאמיני לי שהייתי שמחה אם הייתה לי היכולת לשלם על הטיסה למישהו שמעניין אותי וגר ביבשת אחרת, אבל כנראה שיש יותר גברים שיכולים לממן את זה מנשים".
בצעדים מהוססים אך נחושים גמרתי אומר לבחון במו עיני את המציאות שעליה מגינה סיון בתוקף ופתחתי פרופיל בעצמי. השתמשתי בתמונה מהפייסבוק, השבתי בכנות על קריטריונים שעליהם נדרשתי לענות והמתנתי לקסם שיקרה. דבר ראשון בדקתי את המתחרות.
בצד של האטרקטיביות גיליתי המון מחשופים: מחשופים על יאכטה, מחשופים מלמעלה, מחשופים מהצד, ביקיני וסטרפלס. פה ושם מצאתי פרופילים של בחורות שבהחלט הייתי לוקחת איתי לחופשה בחו"ל - אם היה לי כסף ועניין רומנטי בנשים. סביר להניח שאילו הייתי גבר עסוק שמרבה לטייל בעולם וכמה לקצת חברה הייתי מוצאת מספר גדול יותר של פרופילים שבאים בחשבון; התפקיד העיתונאי אפשר לי להיות הרבה יותר בררנית. כך או כך, קשה לא להבחין בפערי הרמה והאיכות שבין הפרופילים השונים. חלקם בהחלט משרים את הרושם שמדובר בליווי מקצועי.
כמו כל אטרקטיבית, פתחתי את הפרופיל בחינם. נדרשתי להמתין לאישורו, ובמיוחד לאישור התמונה שלי, על ידי מערכת "מיס טראוול" - מה שמצביע על סינון מסוים. חשוב לציין שמנהלי האתר מבקשים בכמה דרכים "לשמור על קלאסה" ומבהירים שתמונות עירום לא יתפרסמו.
מי שפתחה פרופיל אמורה להמתין שיפנו אליה. אסור בתכלית האיסור לאטרקטיבית לפנות בעצמה לגבר נדיב, היא צריכה לקוות שאחד הנדיבים ימצא שהיא ראויה וייזום קשר. אבל מרגע שנדיב מגלה עניין אפשר לפלרטט איתו ללא שום מגבלה. אני מגלה שיש דרך לקצר תהליכים: אם אירשם כמנוית "פרימיום" ואשלם סכום קטן בעצמי אוכל לפנות גם אני אל הנדיבים.
כשאני מתחברת לאתר מספר שעות לאחר שפתחתי פרופיל, מתברר לי ש-26 נדיבים בחנו אותו ושלושה אף תייגו אותו כ-Favorite ("מועדפת"). אחד אפילו שלח הצעה לרכוש לי כרטיס טיסה לפריז עם תאריכים מדויקים, שם וכתובת של מלון. לנדיב המסתורי שלי קוראים "מיסטר מאני", גבר קנדי בהיר בן 56. עכשיו יש לי שתי אפשרויות: להקליק "כן" או להקליק "לא". אני בוחרת ב"לא" ומיד מתבקשת לפרט את הסיבה לסירוב: "לא, בוא נכיר מעט קודם"; " לא, משך הטיול לא נראה לי"; " לא, היעד או המלון לא מוצאים חן בעיני"; " לא, אני לא מעוניינת לטייל איתך".
אני מסמנת את מה שנראית לי כאפשרות המעליבה פחות מכולן: "לא, בוא נכיר מעט קודם".
ל "מיסטר מאני" הנחוש לוקח פחות מחצי שעה להשיב לי: "את צודקת, בואי נכיר קודם. אני מצטער, הייתי נלהב מדי. התרשמתי מהפרופיל שלך ומהתחביבים שלך, גם אני מאוד מתעניין בתרבות ואין כמו פריז לתרבות ולמוזיאונים". הוא מספר לי שהוא מעוניין בחברה, לא בהכרח בבת זוג. אם יתפתח משהו רומנטי, מה טוב. הוא מספר שלעתים כל כך קרובות הוא עסוק בנסיעות עבודה, שבקושי יש לו בסיס קבוע, ולאחר שהקדיש את 35 השנים האחרונות למשימה "להפוך לעורך דין מספר אחת בקנדה", הוא גילה פתאום שיש לו זמן חופשי לבלות, אבל אין לו עם מי. גילה שיש לו המון כסף אבל לא תמיד על מי להוציא אותו, והאוכל במסעדות הכי טובות בפריז באמת טעים יותר כאשר חולקים אותו עם חברה שנעימה גם לעיניים וגם מאתגרת את המוח. הוא ישמח אם באחת הנסיעות הקרובות ארצה לפגוש אותו ולארח לו חברה, אבל אולי באמת כדאי שנכיר קודם.
אני משיבה שאהיה בפריז בשבוע הבא - טיול שתוכנן מזמן - ואם ירצה אשמח להיפגש איתו. בשבוע הבא הוא עסוק בפגישות שאי אפשר לבטל, אבל הוא מוכן להטיס אותי לקנדה. הוא יודע שהדרך ארוכה, אבל הוא ישתדל לדאוג שהמסע יהיה נוח במידת האפשר, וכשאני מתקשה להבין הוא מסביר שהוא מדבר על המחלקה הראשונה. אני מסרבת בנימוס ומודה על ההזמנה, אבל ממשיכה בדיאלוג הווירטואלי. העורך דין מספר אחת בקנדה מתגלה כאדם נעים ומסקרן, בעל סיפור חיים מעניין.
בשבועיים הבאים אני מקבלת הצעות לכפר נופש מקסים באיי אנדמן, שתי הזמנות לאוסטרליה וארבע לפריז. הנדיבים הם בחור מג' קרטה, שני טורקים (בנפרד), שני אוסטרלים, אחד מאבו דאבי ואחד שטוען שהוא מאנגליה אבל המחשב טוען שהוא מראשון לציון (האתר מזהה את הנקודה הגאוגרפית האחרונה שממנה מתחבר כל משתמש). ההצעות לא ממש מפתות, חלקן אפילו מטריד, ורשימת הבלוק שלי - האנשים שאני חוסמת מלצפות בפרופיל שלי - הולכת ומתארכת.
אלא שדווקא בתיבת הדואר שלי, ולא בתיבת הצעות הטיולים, מתאספת חבורה חיננית של גברים, כאלה שדומים יותר לסוג האנשים שאני מכירה. חלקם יהודים מכל מיני מקומות בעולם, רובם באזור גיל ה-40, חלקם שנונים יותר, חלקם פחות. את כולם אני שואלת את אותן שאלות, מכולם אני מקבלת את אותן התשובות.
למה הם נרשמו ל"מיס טראוול"? זה מרגש, זה כיף, זה אתר מסוג אחר להיכרויות אונליין, יש בו משהו שמושך אותם יותר מאתרי דייטינג קונבנציונליים, ולא, הם לא חושבים שזו בעיה שהוצאות טיול נופלות עליהם, הרי גם כשיוצאים לארוחת ערב עם בחורה שפגשו בדרך פחות יצירתית הגבר משלם. יש משהו נוח בבהירות של הדברים ועם פחות פוטנציאל לדרמות בהיכרויות דרך האתר. למעשה, כולם חושבים שזה גאוני.
ג'ון עוד דרך להשתעשע
את ג'ון, איש עסקים חובקי עולם בן 50, פגשתי בפריז. הוא צרפתי במקור, יש לו בית בלונדון ועוד אחד בניו יורק, שם חיה אשתו לשעבר עם שני ילדיהם המשותפים. ממש עכשיו הוא נודד בין בירות אירופה לצורך עסקיו והוא מוכן לפגוש אותי, גם אחרי שאני מסבירה לו שהדבר היחיד שאני רוצה ממנו הוא ראיון עיתונאי. ג'ון מתגלה כגבר מרשים, היפראקטיבי, מודע לעצמו מאוד וזהיר. הוא מתייחס לראיון כאל קוריוז משעשע, מסרב להזדהות בשמו המלא, ועונה לאינסוף טלפונים ומיילים תוך כדי הפגישה שלנו בבית קפה בסן ז'רמן.
"האתר הזה פותח מלכתחילה לשוק האמריקאי", מסביר ג'ון. "האמריקאים קצת שונים מאיתנו, האירופאים. באירופה, כשאדם מצליח בעסקים הוא בדרך כלל מצליח בכל תחומי החיים, ההערכה העצמית שלו גבוהה, וגם עם נשים קל לו. האמריקאי שפיתח במשך 20 שנה קריירה התמקד בקריירה, לא בפלרטוט עם נשים, ומשהו בפורמט הזה מקל עליהם. כמובן שאני חושב שהרעיון הזה מבריק מבחינה עסקית, ולכן הוא תפס בכל העולם".
אני אומרת לו שמדובר ברעיון עתיק, ולא ממש מבריק - קניית חברה נשית בכסף.
"תראי, את מציגה את זה כאילו זה סוג של זנות", מוחה ג'ון, "זה לא העניין. כשאתה שוהה במלון'ארבע העונות' אתה אפילו לא צריך להתמודד עם אי הנעימות שכרוכה בלהתקשר לסוכנות ליווי אם כל מה שאתה רוצה הוא סקס. אתה יורד לבר, נקודה. הרעיון המבריק כאן הוא יצירת סביבה קצת אחרת לדייטינג. אנשים תמיד מחפשים ריגושים, תמיד מעניין אותם להכיר אנשים חדשים, מנטליות חדשה. במובן זה, 'מיס טראוול' מאוד חדשני. הוא באמת הופך את העולם למקום קטן יותר".
איך אתה הגעת ל"מיס טראוול" ?
"נרשמתי לאתר אחרי ששמעתי עליו מחברים, היה איזה באזז. נרשמתי ותוך זמן קצר מאוד קיבלתי עשרות בקשות טיולים - בלי צ'ט מקדים או הודעה. נשים ממלזיה, מרוסיה, מפרו, אוקראינה. לא עניתי בחיוב לאף אחת מהן. יש לי עבודה ואני לא אספן נשים כפייתי או מכור לסקס".
או בקיצור, אתה לא מחפש נערת ליווי.
"אני לא מחפש שום דבר במיוחד. זו עוד דרך להעביר את הזמן על הגלובוס. סתם זרמתי עם איזשהו טרנד. אני בטח לא רודף אחרי בנות או סקס, אבל כן חושב שדרך האתר הזה יש סיכוי שאכיר נשים מסוג שלא בטוח שהייתה לי ההזדמנות להכיר אחרת. אני אוהב לחשוב ולחיות מחוץ לקופסה, ואני פתוח מאוד לכל דבר שהוא אקזוטי, תרבות שונה, או כל דבר שהוא קצת חדש עבורי. ומכיוון שאני גרוש ולא מחויב לשום אישה, אני פתוח לרעיון להכיר מישהי, אז טבעי לי לתת צ'אנס לאתר כזה. אבל אין לי הרבה ציפיות. זו עוד דרך להשתעשע בזמן הפנוי שלי".
ובכל זאת, תסכים שהאתר פועל במין מרחב גבולי, שהוא אפוף בתחושה של הרפתקנות מינית.
"אני חושב שהאתר הזה יותר 'נקי' ממה שאת חושבת. אף אחת, מעולם, לא ביקשה כסף ממני או מהחברים שלי שהשתמשו באתר. היו כמה שהציעו את הרעיון של שוגר דדי-שוגר בייבי וסיימתי את השיחה איתן במקום. מאה אחוז מהבנות שדיברתי איתן היו מעוניינות לטייל בעולם, להכיר אנשים חדשים ולראות מקומות חדשים וקצת כמוני - לפגוש אנשים שלא היו פוגשות אולי בהזדמנות אחרת. יש אתרים שמיועדים לאנשים שמחפשים קשרים שמבוססים על כסף, זה לא ככה באתר הזה. רוב הנשים שדיברתי איתן היו משכילות, עם עבודות טובות, חלקן בעמדות ניהול או נשים עצמאיות בתחומים מעניינים. זה די הפתיע אותי".
מה בדיוק הפתיע אותך?
"למה בחורה צעירה שנראית מצוין ומרוויחה לא רע ויש לה עבודה מעניינת תרצה לצאת עם גבר זקן וחלש? אני מתאר לעצמי שלא חסרים גברים צעירים עם כסף".
לכל סיר יש מכסה?
"לכל סיר יש כמה מכסים. לפחות ב'מיס טראוול'".
מיסטר איקס את הבחורה הראשונה
כעבור שלושה שבועות של חשבון פעיל באתר, ארבעה ראיונות בסקייפ, מספר מרשים של הצעות לטיול וראיון אחד פנים אל פנים עם בחור נדיב ומרתק, הרגשתי שמיציתי. ביום האחרון שלי בפריז הופיע מייל חדש בתיבת הדואר שלי. "מיסטר איקס" (הגברים הנדיבים שהכרתי באתר לא מצטיינים ביצירתיות חריגה בבחירת השמות שלהם), גבר בן 32, פנה אלי. הוא התנסח באופן שנון ומצחיק והחלטתי לתת לו צ'אנס.
להבדיל מהפגישה עם ג'ון, הפעם לא הזדהיתי מראש כעיתונאית. בחרתי להתנסות בחוויה של דייט לפי הספרים, או לפחות לפי האתר. קבענו בצהרי היום בבסטיליה, וסיכמנו להיפגש מחוץ לבית הקפה. ציפה לי בחור צעיר ואטרקטיבי מאוד, לבוש בבלייזר אופנתי, ג'ינס מחמיאים ונעליים של פרד פרי. "איי אם מיסטר איקס", הוא אמר.
מרוב שהתבלבלתי שכחתי את אסטרטגיית הלא-לספר-שאני-עיתונאית. הצגתי את עצמי בשמי המלא ושאלתי אם יסכים להתראיין.
"בשמחה", הוא השיב בנימוס, "אבל את הבחורה הראשונה שאני פוגש דרך 'מיס טראוול', אז אין לי הרבה לספר".
מיסטר איקס, בעבר איש חיי לילה והיום הבעלים של חברת תוכנה קטנה, סיפר לי שלפני חצי שנה נפרד מבת זוגו, אחרי שש שנים של חיים משותפים. "אני מכיר יותר מדי אנשים בעיר הקטנטנה הזו, לצערי. יותר מדי אנשים מכירים אותי, את החברה שלי לשעבר, את כל הבלגן הזה. אני לא רוצה שאנשים ידברו עלי, אני לא רוצה שיידעו עם מי יצאתי, עם מי הלכתי לישון. גם החברה שלי די מוכרת פה ויש לה הרבה חברים וחברות ובסוף כולם קשורים אליה איכשהו".
הסיפור שלו נשמע מוכר לעייפה. אין רווק/ה שלא מרגיש/ה שהעיר שלו/ה יותר מדי קטנה, צפופה ומוכרת עד שעמום. אותם מקומות בילוי, אותם טיפוסים, אותם משפטי פתיחה. ומצד שני, עם קצב הגידול של "מיס טראוול" ואתרים דומים שצצים בערך אחת לשבוע, אין מנוס מהתחושה שבקרוב מאוד העולם כולו ייראה קטן מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם