הפסקת אש כללית
העולם לא בטוח יותר מאשר במינכן 72', מוסקבה 80' או אטלנטה 96', אבל המשחקים האולימפיים בכל זאת כופים עלינו 17 ימים של חסד
- איזו מדינה: ספורטאים ללא דגל
- התקרית הגזענית הראשונה של לונדון 2012
בלונדון 1908 החליטו המארגנים שהרצים שייכנסו לאצטדיון בסיום המרתון יפנו שמאלה במקום ימינה, מה שגרם לבעל בית מלאכה לסוכריות מהאי קפרי, איטלקי בשם פייטרי דורנאדו, להיכנס ראשון לזירה, להתבלבל בכיוון ולהיפסל. 40 שנה אחר כך, בלונדון שסימלה את ניצחון בנות הברית במלחמת העולם השנייה, הופיע הרץ הצ'כי אמיל זאטופק, שכונה קטר בגלל סגנונו המתנשף והסובל, וכאות הוקרה על זכייתו במדליית זהב בריצת עשרת אלפים מטר, הועלה לדרגת רב-סרן בצבא הצ'כי.
עושה רושם שהפעם השלישית של לונדון תסתיים אולי בגלידה.
לא שהעולם היום בטוח בהרבה מאותן תקופות של מלחמה קרה, מאבק בין-גזעי או איומי טרור שהכתיבו את סדר היום במקסיקו 68', מינכן 72', מוסקבה 80', לוס אנג'לס 84' ואטלנטה 96', אבל עושה רושם שמאז משחקי סידני לפני 12 שנה, האולימפיאדה הצליחה לכפות לפחות למשך 17 יום הפסקת אש כללית תוך כדי שהיא הופכת למגרש משחקים ענקי וסטרילי.
- אל תצחיקו אותנו, עוד לא נכנסתם לעמוד הפייסבוק האולימפי של nrg מעריב?
המחיר הציבורי הכבד שאנחנו משלמים הוא הצפייה במנהיגי העולם האלו, ובהם רשעים גמורים ורודנים צמאי דם, מצטופפים בתאי הכבוד בזירה בבואם ללקט חשיפה וכבוד. אבל צריך להודות שלפחות בימי החסד האלו, הם מנטרלים את עצמם מלהזיק לאנושות שצופה בינתיים בחגיגה.
ידידי אריה מליניאק הגדיר את החוויה האולימפית כ"הישרדות VIP". אלפי ספורטאים גדולים משקיעים את מיטב שנותיהם באימונים מפרכים בחדרי כושר ובמרתפי עינויים אחרים, שעה שחבריהם מבית הספר או מהשכונה מבלים, אוהבים או רוכשים השכלה ומפתחים קריירה מבטיחה. עבור רוב הספורטאים האולימפיים, חלקם אפילו עילויים, מאמץ סיזיפי של שנים יסתיים בתוך שניות בגלל טעות מילימטרית, איחור של הרף עין, רוח בוגדנית או סתם התרגשות.

פלפס. ישבור את שיא המדליות לספורטאי?
צילום: אי-פי-אי
שני שלישים מהמדינות המשתתפות יחזרו הביתה ללא מדליה אחת. 81 מדינות לא זכו במדליה מאז החלו המשחקים ב-1896, ו-24 מדינות זכו במדליה אחת. מאז שברית המועצות התפרקה נוספו לעולם יותר מ-30 מדינות, רובן ממזרח אירופה. כל ערב הלאומים החדש הזה קם מתוך מסורת ספורטיבית עשירה והחל לזלול מדליות בעצמו.
לונדון 2012, אחרי השקעות ענק במזרח לונדון המוזנח שהפך למרכז העניינים, אמורה להעניק לנו מפגני שיא של דרמה ואיכות ומאבקים שייכנסו לספרי ההיסטוריה בענפי הליבה, אתלטיקה קלה, שחייה, התעמלות, אבל גם טניס (רוג'ר פדרר, וגם שחר פאר שהוגרלה בסיבוב הראשון מול מריה שראפובה), וגם סייפת איטלקייה שתנסה להשיג את מדליית הזהב הרביעית שלה.

מדינה שמפנה עורף לספורטאיה צילום: אי-פי-איי
רק לפני ארבע שנים נראה אוסיין בולט מג'מייקה כבלתי מנוצח בריצות הקצרות, עם תוצאות שאיימו על תאוריות המדענים על קצה גבול יכולתו של האדם, והנה קם לו מתחרה עיקש בשם יוהן בלייק, שכבר מבקש להורידו מהבמה. בבריכת השחייה ייפגשו שני אמריקאים, מייקל פלפס וראיין לוכטה. פלפס זכה בשמונה מדליות זהב בבייג'ינג ושבר את שיא שבע המדליות של מרק ספיץ ממינכן, ואם יזכה הפעם רק בשלוש נוספות, יהיה לספורטאי האולימפי שזכה בהכי הרבה מדליות מעולם. זה יקרה.
לישראל תהיה בלונדון משלחת מסקרנת, איכותית ומדברים עליה כבעלת פוטנציאל לכמה מדליות - בשיט, בגלישה, בהתעמלות, בג'ודו ואולי בקליעה. ב-20 השנים האחרונות גרפה ישראל שבע מדליות על ידי שישה ספורטאים (הגולש גל פרידמן זכה בזהב ובארד), אבל מדובר בסוג של אחיזת עיניים.
המדליות האלו הושגו בעיקר בזכות הכישרון האישי של הספורטאים והחלטתם הכמעט מופרכת לחיות כספורטאים במדינה שמפנה להם עורף ברוב שנות הקריירה, ומעניקה להם ביטחון כלכלי מגוחך.
אריק זאבי, המדליסט מאתונה 2004, ארבע פעמים אלוף אירופה, ובעיניי גדול הספורטאים הישראלים בעשור האחרון, יסיים ככל הנראה את הקריירה שלו ביום חמישי הבא, בלי עתיד כלכלי ועם מושג קלוש כיצד יגמור את החודש, אף שהוא נשוי ואב לשני ילדים קטנים. בלי תמיכתה של חברת הביטוח "מגדל", שהיא עיקר משענתו הכלכלית, היה זאבי פורש כבר מזמן, וכך גם המתעמל אלכס שטילוב והג'ודוקאית אליס שלזינגר, שנתמכים על ידי איש העסקים יעקב שחר, או הגולש שחר צוברי. זה תיאור סולידי למצבה של אליטת הספורט הישראלי. תארו לעצמכם מה קורה מתחתיה.
אבל לא באנו לשפוך כאן מים צוננים על הסיפורים והדרמות שכבר עומדים בדלת. אנחנו רוצים שלונדון תהיה סיפור גדול של דרמות, טרגדיות והרבה צחוקים כמו למשל בסיפור עם אלוף הטור דה פרנס הראשון, מוריס גארין, ששנה אחר כך ניסה את מזלו שוב ונכשל. למה? כי באחד הקטעים עלה על רכבת כדי להגיע קצת יותר מהר.