בג'ודו, ישראל היא המזרן של העולם
ניצחונות ביוקו, בדוקו או בהחלטת שופטים אתם יכולים להשאיר לאוכלי הצפרדעים. אנחנו אוהבים לשחק עם שלושה חלוצים. אין בעיה שספורטאים ישראלים הולכים הביתה אחרי 5 דקות, אבל לפחות אל תגידו שהשקיעו בהם
זאבי עשה בינתיים ארד בשלוש אולימפיאדות, שזה כמו לקחת אליפות אחת עם הקבוצה שהיתה לאלי גוטמן בהפועל ת"א. אורן סמדג'ה, לעומת זאת, תפס תחרות לא נורמלית. מעבר לכך, לא קונה מקום שביעי פה, מקום חמישי שם, משאר הג'ודאים שיצגו אותנו במשחקים האולימפיים, ושהספקתי לשכוח את שמם.
אם הוגרלת לסיבוב השני אוטומטית, אתה צריך קרב אחד כדי שתהיה בטוח במקום השביעי. אם לא, עפת אחרי 5 דקות במקרה הטוב ופחות מזה במקרה הרע. לקחת תחרות בסבב גביע העולם בג' ודו זה כמו לנצח בגביע האתגר בכדורסל או באליפות אירופה בבריכות קצרות. אל תעבדו עלינו.
עד עכשיו מניתי שני בחורים צעירים מישראל שהצליחו להעביר שלושה קרבות מבלי שהשיגו אפילו ניקוד. אין לי שום בעיה עם זה ששולחים צעירים למשחקים האולימפיים ואחרי 5 דקות הם הולכים הביתה. אבל אם מישהו יגיד שהשקיעו בספורטאים האלה ארבע שנים, יש כאן בסיס להוצאת לשון הרע.

גולן פולק בקרב היחיד שלו בלונדון 2012. השקיעו ארבע שנים?
AFP
חוץ מגילי לוסטיג, ספק אם מישהו מ"המשקיעים" יודע במי מדובר. המדינה פה משקיעה את הציבור, אז היא תשקיע בספורטאים? ההורים שלהם משקיעים בהם יותר.
אני לא קונה את כיבוס המילים שמלווה את הג'ודו מחשש שיכרתו את הענף. לא הופעה טובה, לא הופעה משכנעת ולא נעליים. אף ניקוד. לא קונה גם את הקלישאה "הגרלה קשה לג'ודאים הישראלים". כמו שזה נראה, זו בעיקר הגרלה קלה ליריבים.
מסמדג'ה,
לנצח ביוקו, בדוקו או בהחלטת שופטים אנחנו משאירים לאוכלי הצפרדעים. אנחנו אוהבים לשחק עם שלושה חלוצים. תסלחו לי, אבל בג'ודו, בינתיים, אנחנו המזרן של האולימפיאדה.