ג'יהאד עלינו
האתגר הביטחוני של ישראל מורכב וקשה ממה שידענו. מעתה אנו נלחמים נגד צללים, נגד "תשתיות טרור", קבוצות וסעיפים של ג'יהאד לסוגיו
בסיני מוקם בסיס טרור ענק, רוחש ג'יהאדיסטים, שמצטרף לעזה, המתמחה בתחום זה זמן, ולחיזבאללה בצפון, שאמנם לא שייכים לג'יהאד הסוני אלא לגרסה השיעית שלו, אבל בשביל להרוג יהודים גם השיעים כשרים.
בעודנו מדברים ממשיכות קבוצות ג'יהאד עולמי גדלות והולכות לזרום לסוריה ולהצטרף למאבק נגד אסד (שבסוף עוד נתגעגע אליו, כרגיל). מצרים טרודה בענייניה והשקט היחסי היחיד של ישראל, נכון להיום, הוא בגבולה המזרחי, מול ממלכת ירדן. זה לא מנחם אף אחד כי גם כיסאו של המלך עבדאללה כבר ידע ימים יציבים יותר.
האתגר הביטחוני של ישראל במציאות החדשה מורכב וקשה בהרבה ממה שידענו בעבר. לא עוד מדינות ריבוניות מסודרות, עם היררכיית מנהיגות, עם אינטרסים, שדרת שלטון וכתובת ברורה. מעכשיו אנחנו נלחמים נגד צללים, נגד "תשתיות טרור", נגד ארגונים, קבוצות, סעיפים והתפלגויות של ג'יהאד לסוגיו השונים, שמתארגנת בו "קנאת סופרים" על הזכות להיות זה שהכאיב יותר ליהודים.
לישראל הגיע מידע על פיגועים שמתארגנים לשיגור מיידי בסיני. המידע זרם והגיע לדרגים הגבוהים ביותר של מערכת הביטחון, כולל הרמטכ"ל וראש אמ"ן. היה ברור שמשהו רוחש בשטח ומשהו יקרה. אתמול זה קרה.
בסיני יש, נכון לעכשיו, כמה תשתיות טרור גדולות, מבוססות ושוחרות רע. עירוב של אל-קאעידה, ג'יהאד עולמי וסינאווים (תושבי סיני) ממורמרים, שהקצינו והפכו סלאפיסטים קיצוניים. קשה לחדור לתוכן, קשה לאתר אותן, הן פועלות מתחום הריבונות המצרית וישראל מתעמתת איתן עם יד אחת לפחות קשורה מאחורי הגב.
עשרות פעמים בשנה האחרונה העבירה ישראל מידע מודיעיני מדויק למודיעין
ישראל משקיעה את מרב מרצה ומשאבי המודיעין שלה כדי להביא את המידע. המצרים מושכים בכתפיהם ומביטים לכיוון השני. בשעה שהדברים הללו נכתבים מתברר שצבא מצרים שילם אתמול מחיר דמים יקר על שוויון הנפש הזה.
אין לשמוח על כך, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בצדק פואטי. מי שקורץ לטרור חוטף ממנו סטירה. האם ייפול האסימון המצרי? ספק רב. יש למוחמד מורסי, עדיין, צרות גדולות יותר בקהיר מאשר בסיני.
ככל שחולף הזמן מתבררת עוצמת הצרה. לא פעם ולא פעמיים כבר עמדו מקבלי ההחלטות בצד שלנו בפני דילמה לא פשוטה: הנה פיגוע שעומד לצאת מתחום סיני, הנה חוליה שעומדת לירות מתחום סיני. האם פוגעים בה? אם כן, זו סכנת מלחמה עם מצרים. אם לא, זו סכנת חיים ממשית לאזרחי ישראל.
איך מתמודדים עם הדילמה המורכבת הזו, שאוצרת בחובה אינטרסים אסטרטגיים כבדים לצד מחויבות של מדינה לספק הגנה לאזרחים? עד מתי תוכל ישראל להבליג?
בצר לה פונה ישראל, כרגיל, לארה"ב. בכירים אמריקאים כבר ישבו בקריה בתל אביב יותר מפעם אחת ושמעו את הדברים. האזהרות של צה"ל, של אמ"ן, של שב"כ, מפורשות וברורות: אם ארה"ב לא תאכוף על מצרים להשליט את ריבונותה בסיני זה יכול להיגמר בהתלקחות אזורית.
ואז, אמר מי שאמר, העסק יטריד לא רק את גברת שוורץ בבאר שבע, אלא אולי גם את גברת שוורץ במיאמי, בגלל מחירי הנפט. לא יכול להיות, אומרים בכירים, שמצרים לא תצליח לסגור קו גבול של 14 ק"מ. לא ייתכן שכמות ההברחות מסיני לתוך עזה תשלש את עצמה. לא ייתכן שלג'יהאד האיסלאמי יהיו כבר יותר גראדים מאשר לחמאס.
מי שטומן את ראשו בחול, יגלה בסופו של דבר שגם גופו נקבר שם. ארה"ב, הם אומרים, חייבת להתנות את סיוע המיליארדים למצרים בנקיטת צעדים בסיני. זו תשתית הכרחית להמשך שמירה על הסכמי השלום והיציבות האזורית, לא פחות.
האמריקאים מקשיבים, מהנהנים, ולא ממש עושים. גם המצרים. העבודה השחורה נותרה, כרגיל, בצד שלנו.
מתחילת השנה נמנעו או סוכלו 14 פיגועי תופת גדולים שהיו אמורים לצאת מסיני. התשתית המודיעינית מול סיני, שהוזנחה ונעלמה ב-30 השנים האחרונות, מוקמת עכשיו מחדש. יש מאמץ להמשיך לקיים את שיתוף הפעולה המודיעיני והצבאי עם הצבא המצרי. על פניו, השת"פ נמשך. ראש אג"ת (אגף התכנון של צה"ל) היה בחודשים האחרונים לפחות פעמיים במצרים.
בשטח עוד אין לזה סימנים אמיתיים. בשטח ממשיכים השבטים הבדואיים במצרים להקצין, רובם כבר סלאפים. תעשיית ההברחות פורחת, מצבורי הטילים מתפקעים, אוזלת ידם של החיילים המצרים בולטת למרחוק וכמעט כל לילה נשמעים חילופי אש בינם לבין המבריחים והסינאווים מפעילי הטרור.
אתמול הפכו חילופי האש האלה לפיגוע ענק שהפיל חללים רבים בצבא מצרים. חוסני מובארק גוסס בכלובו, עומר סולימאן הלך לעולמו, וכל מה שנותר לנו אלה געגועים לעולם הישן של פעם, שפינה את מקומו למשחק הרבה יותר מסוכן.
אקו"ם