השמים יכולים לחכות
שר התחבורה התקנא בשר התקשורת ורוצה רפורמה על שמו. אלא שהמרחק בין שיטת "הכל כלול" בסלולר לעתיד ענף התעופה הוא גדול

רשות ההגבלים העסקיים למשל מונעת מהישראלים שיתופי פעולה בסגנון "קוד שרינג". בנוסף לכך דירוג נחות של סטנדרט בטיחות התעופה בישראל מגביל את קבלת ה"סלוטים" (היתרי נחיתה של חברות ישראליות בחו"ל).
קל להתחבר למניעי שר התחבורה ישראל כץ. זה התקנא במשה כחלון, מקבילו במשרד התקשורת, ומעוניין אף הוא לצרף להישגיו המוגבלים במשרד התחבורה "רפורמה" כלשהי - וזה בסדר. שר התחבורה מעוניין להתהדר בהוזלת הטיסות מאירופה לישראל וחזרה ב-100-50 דולר לכרטיס.
במשרד התחבורה טוענים בנוסף שעלייה בתדירות הטיסות לישראל תוסיף לתיירות הנכנסת ותגדיל את הביקוש לעובדים. נשמע מוכר? אלה בדיוק הטיעונים שהושמעו על ידי משרד התקשורת בעקבות פתיחת שוק הסלולר לתחרות. הוסבר שפליטי החברות ייקלטו בחברות הסלולר החדשות (גולן טלקום, הוט מובייל). בפועל זה קרה אולי בשוליים.
אלא שאסטרטגית ומבחינת האינטרסים של המדינה, חברות התעופה המקומיות אינן חברות סלולר. צריך להיזהר שלא להיגרר להפצת סיסמאות בסגנון "השמים הפתוחים" כשמדובר בענף התעופה. כשבישראל יתחילו להתעופף טילים, יתעופפו עוד קודם לכן מישראל גם החברות הזרות.
מי שתישאר לטוס בכל מצב תהיה אל על. נוסעים שירצו לצאת מישראל (או לחזור אליה) יישארו ללא נתיבים חלופיים. בשלב זה אין לנו עדיין מסילת רכבת לדמשק, לביירות או לקהיר. האם תייר ישראלי יהיה מוכן לסכן את עתיד התעופה המקומית או לטוס בסידורי ביטחון נחותים רק כדי לחסוך 50 דולר?
תחרות תמיד הייתה סיסמה הנמכרת יפה, אבל קיימים שיקולים נוספים. ועדת הכספים של הכנסת הוכיחה למשל שבעת
כל זה לא פוטר את אל על מהצורך להשתפר ולהתייעל. יש בה עודף כוח אדם. הסכמי השכר עם חלק מהוועדים בעייתיים. קווי התעופה למזרח הרחוק (שם התחרות נמוכה יותר) הם יקרים וכך גם חלק מהקווים לארצות הברית.
למרות זאת, יהיה זה טיפשי לסכן באותה הזדמנות את עתיד חברת התעופה הלאומית באמצעות חשיפתה לתחרות לא הוגנת. למזלם של העובדים, ההסתדרות התייצבה מאחוריהם. לוקסוס זה נמנע מחברות הסלולר, שאלפים מעובדיהן איבדו את מקום עבודתם.