ההיגיון בשיגעון של נאמן
מערכת המשפט מגיעה למחוזות שאין ברירה אלא לראותם כנושאי גוון של אפרטהייד. הולך וקרב היום שבו ישראל תשלם את המחיר
מספר זהות יש למי שמחזיק בתעודת זהות ישראלית או בדרכון זר. להרבה מאוד אנשים בישראל או בשטח שבשליטתה אין לא את זה ולא את זה: פלסטינים שאין להם דרכון של הרשות ורבים ממהגרי העבודה בישראל. אלה לא יוכלו יותר לגשת להליכים משפטיים במדינת ישראל. מערכת הצדק שלנו תהיה סגורה באופן רשמי בפני עשרות ואולי מאות אלפי אנשים החיים תחת שלטון ישראלי.
כתב "הארץ" תומר זרחין, שביקש לכך תגובה ממשרד המשפטים, נענה שבמקרים מיוחדים תועבר ההכרעה בעניין לרשם או לשופט. זה לא משנה כמלוא הנימה את המשמעות, שלפי המכתב ששלחה האגודה לזכויות האזרח לשר המשפטים יעקב נאמן, נוגדת לא רק זכות יסוד במשפט הישראלי, אלא גם שתי אמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל.
לא שזה מעניין את עורך הדין הפרטי לשעבר, העומד היום בראש משרד המשפטים. תדמיתה של ישראל בעולם חשובה הרבה פחות מהשלטת הסדר התואם את השקפת עולמו: סדר שבו יש בעלי זכויות וחזקה, שהם כמובן יהודים וישראלים, וכאלה שאינם קיימים.
אחד מעורכי הדין העוסקים בזכויות האזרח אמר על התקנה החדשה שמשרד המשפטים "השתגע". אבל ללב מתגנב החשד שבמקרה של נאמן, כמו שנאמר על המלט, יש היגיון בשיגעון. ההיגיון הזה משקף חלק גדול מן השיח הישראלי הנוכחי. מהגר עבודה הגיע לכאן שלא כחוק? לא מגיע לו סעד ממערכת החוק הישראלית. פלסטיני יושב בשטחים שבהם, על פי הדוח של ועדת אדמונד לוי, לא מתקיים מצב של כיבוש? זה לא אומר שהוא יכול לפנות לבתי המשפט של הלא כובש הישראלי. ואל תבלבלו לנו את המוח עם זכויות יסוד ואמנות בינלאומיות.
קשה להתמודד עם השיח הזה בטיעונים של צדק, ובוודאי לא עם אמירות על מה שהתכוונו האבות המייסדים ליצור כאן, חוץ מאשר מקלט לעם היהודי. בהלך הרוח הישראלי חל בעשורים האחרונים מפנה: השאיפה המוצהרת להיות "אור לגויים" התחלפה בתחושת קורבנות המצדיקה הכל; "צדק" ו"מוסריות" הפכו למשהו שהוא שלנו ורק שלנו,
מפקדים בצה"ל מדברים על מוסר לחימה כעל משהו שבו חייבנו את עצמנו במלחמה הקודמת, אבל במלחמה הבאה נהיה הרבה יותר קשוחים; מערכת המשפט מגיעה למחוזות שאין ברירה אלא לראותם כנושאי גוון של אפרטהייד. זו מילה איומה, אני יודע, אבל כך קוראים למשטר שבו אנשים קיימים, אבל לאחרים יש זכות להגן על עצמם בבית המשפט ולהם אין.
אז הנה שורה תחתונה שאפילו יעקב נאמן עשוי להבין: העולם כן רואה את זה ככה. הולך וקרב היום שבו ישראל לא תוכל עוד לתקן תקנות כאלה ועדיין להיחשב מדינה שלגיטימי לסחור איתה, לקיים איתה קשרי תרבות, לתמוך במעשיה. והוא קרב לא בגלל המאבק הפלסטיני נגדנו, ויש מאבק כזה, ולא בגלל הצביעות העולמית, שגם היא קיימת. מעל הכל, הוא הולך וקרב בגלל תקנות המנוסחות בלשון של פקידים ועליהן חתום שר המשפטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם