כשזקן השבט התפכח
פרס מוטרף מדאגה, עוקב בחרדה אחר התרסקותה של מערכת היחסים שמחזיקה את ישראל כבר שנות דור, ומביט בפלצות בשני בוגרי הסיירת
• פרס על תקיפה: עכשיו ברור לנו שלא נוכל לעשות זאת לבד
• מקורבי נתניהו נגד פרס: "שכח מה תפקידו של הנשיא"
אתמול הוא אמר את הדברים שוב, אבל כמו תמיד בחיים, הטיימינג קובע. והעיתוי של אתמול, כשקצות העצבים מגורים עד הקצה, כשוורידי הצוואר מנופחים עד להתפקע, כשחוסר האמון בין וושינגטון לירושלים נמצא בשיא של כל הזמנים - ברק וביבי מתדרכים תקשורת נגד האמריקאים על בסיס יומי ודיכטר מנוער מהנפטלין להתמנות לשר להגנת העורף - בא זקן השבט ואמר את דברו.
מבנימין נתניהו הייתי מצפה ביום כזה להבלגה. הוא הרי יודע שזו דעתו של פרס. הוא שומע אותה בכל שבוע. אבל נתניהו הפגין שוב את חוסר השליטה העצמית המפורסם שלו והורה לאנשיו לתדרך נגד הנשיא. הם טובים בזה, בלתדרך נגד הנשיא, כל נשיא שלא יהיה.
אגב, פרס באמת שגה ב-1981 כשהתנגד להפצצת הכור העיראקי. אבל הימים שונים עכשיו, המצב אחר לגמרי, היריב אחר לגמרי, ההישג הנדרש נמצא מחוץ לטווח ההשגה של ישראל (על פי עדותו של הרמטכ"ל האמריקאי) והסיכונים עצומים. אז יש סיכוי לא רע בכלל שאף שפרס שגה אז, הוא צודק עכשיו.
מבנימין נתניהו הייתי מצפה ביום כזה להבלגה, הוא הרי יודע שזו דעתו של פרס. בנימין נתניהו בישיבת קבינט
צילום: רויטרס
פרס מוטרף מדאגה, עוקב בחרדה אחר התרסקותה של מערכת היחסים שמחזיקה את ישראל כבר שנות דור, מביט בפלצות על הדרך שבה מתנהלים ומנהלים נתניהו וברק, מביט בכיליון המדיני, בבידוד הבינלאומי, בברית המפחידה הזו בין שני בוגרי סיירת מטכ"ל שהקדיחו את התבשיל, כל אחד בתורו, איש-איש בזמנו ופשוט מפחד.
פרס הפסיד לכל אחד מהם, גם לברק (לו נאלץ למסור את המפלגה) וגם לביבי (שניצח אותו ב-1996). פרס נוטר לשניהם אבל בגילו, במעמדו, כשאין לו מה להפסיד ואין לו לאן לחתור, האופטימיסט הנצחי, ילד הפלא של הפוליטיקה הבינלאומית, מביט קדימה וחושכות עיניו.
מי שעוקב אחרי פרס בשלוש השנים האחרונות יודע כמה מרורים שבע מנתניהו ואכל גם מברק. החל מהמשא ומתן ההוא
עם אבו מאזן, שעיקריו נחשפו כאן, כולל הנסיעה לירדן שבוטלה ברגע האחרון. פרס המשיך להאמין, המשיך ללחוץ, לשכנע, לקוות. עושה רושם שבחודשים האחרונים הוא מתפכח. על השלום הוא, כנראה, כבר ויתר. הבעיה היא לא בשלום, אלא במלחמה.
שמעון פרס, זקן השבט, המבוגר האחראי האחרון, אמר אתמול את דברו. האמריקאים ציפו לזה בכליון עיניים ובסוף קיבלו משהו. מעט מדי, מאוחר מדי, ועדיין משהו. האם זה ישפיע? האם זה יועיל?
בינתיים הוא נבהל מעצמו, הנשיא, וירד למחתרת. מאז שנבחר לנשיא הוא אומר, בחדרים סגורים, שהוא לא מנסה לנהל את המדינה ולא שואף להחליף את ראש הממשלה. הוא מכיר את מקומו ומנסה רק לשכנע. גם אתמול הוא ניסה לשכנע. לא בטוח שהצליח.
אקו"ם