מפסידים לעצמנו
בקרב מול המחבלים המתאבדים ניצחנו. אבל מול נהגים שפלים אנחנו נכשלים. למה? כי מתוכנו בא השרץ, ואנחנו מפחדים ממלחמות זה בזה
אני יודע, ואל תצעקו (חזרתי הרגע משבועיים באירופה, אני עדיין לא רגיל ללבנט במלוא עצומתו) שסיפור הפגע וברח הזה הוא לא מהסיפורים הרגילים במחוזותינו. הפעם הרוצח הוא לכאורה עבריין ממש מוכר, ולא סתם אחד שכבר עבר 700 עבירות תנועה (שעליהן משלמים בפיסטוקים ובשאר ירקות).
אבל עדיין, הדם רותח מול הדם שנשפך, כשכל כך ברור שאפשר למגר את השיגעון והטירוף שמכלים אותנו הרבה יותר מכל המלחמות המוצדקות שעברנו עד הלום. אני בטוח שיש בכם לא מעט שממש כמוני זוכרים היטב את תקופת הפיגועים, פיגועי ההתאבדות הנוראיים שכמעט חיסלו את הנורמליות הישראלית תוך כדי כתישת גופות ואיברים לרוב. הקרב אז נראה אבוד לגמרי.
מי יכול, כך חשבנו, על בחור אחד שמחליט בדרך כלל לבד להתאבד ולפוצץ תוך כדי כמה ציוניסטים כופרים שמעכבים לו את הבתולות שבשמים? אבל כמה אנשים חדורי אמונה, ידע ואג'נדה יצאו לכמה מבצעים, בנו כמה חומות, התריעו כמה התרעות - והביטחון חזר לערי ישראל.
את הטרור אנחנו עוד רחוקים מלנצח (אם בכלל יהיה אי פעם ניצחון מלא), אבל בקרב על המחבלים המתאבדים במרכזי הערים שלנו ניצחנו שוק על שאהיד. והנה דווקא בקרב הזה, מול האומלל שבאויבנו, מול השפל, הגס והטיפש, אנחנו כל כך חסרי אונים. למה? כי מתוכנו הוא בא השרץ, ואנחנו מפחדים כל כך ממלחמות היהודים זה בזה, משנאת החינם המיתולוגית.
מכת האש
כן כן, אני שוב יודע שהסיפור האחרון הוא לא אופייני, אבל זה כל כך לא מעניין אותי כי הדרך לטיפול מול האופייני והמיוחד, מול הטיפשי והרגיל מול היום-יומי והשנתי, היא אותה דרך בדיוק - מכה אחת ניצחת התרעה משוגעת וניצחון של בני מלכים על אספסוף שוטה ומסוכן.
והנה, בפעם המי יודע מה הדרך היחידה למגר את הרצח בכבישים ולתרבת את נהיגת הישראלים לדורי דורות: שר תחבורה אחד גיבור יוצא אל העם ומכריז על תקופת חירום של חצי שנה שבה כל מי שעובר על חמש העבירות המסוכנות ביותר (יש כאלה), רישיונו נלקח לעולמי עד וקנס כספי בגובה משכורתו החודשית מוטל על הפושע.
חצי שנה
אחרי מכת האש הזו ישראל עוברת לנהוג אחרת, עם התרעה אחרת, עם קנסות ועונשים אחרים, ממש כמעט כמו בני העמים האחרים.
ואז איש בהמי כמו הדורס והמפקיר האחרון (ולא אנקוט כרגע את שמו כי בזמן כתיבת שורות אלה אין הכרעה או הודאה) יחשוב פעמיים לפני שידרוס שלוש נשים בנהיגה אחת; איש כמו זה שגמר לשחר גרינשפן את החיים יחשוב אלף פעם לפני שיעלה שתוי וינהג; ואני לא רוצה להמשיך ולמנות את רשימת הרוצחים שהשתחררו כבר מזמן בזכות עורכי דין מעולים שסיפרו לשופטים כמה נורמטיבים הם כל הנהגים השפלים האלה.
ואז נשאר רק לטפל בפצצה האיראנית. אבל זה כבר קטן עלינו, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם