לשמור על היהדות שלנו
לא גרעין איראני ולא תאי שהידים רדומים הם האיום הגדול. העם שלנו בסכנת הכחדה בגלל עצמנו. חייבים להציל את יהדות התפוצות
(אוגוסט, שנת 2040, ביקור בקהילה יהודית בתפוצות).
העם היהודי בסכנה קיומית. לא מהגרעין האיראני, לא מתאי שהידים רדומים בעולם וגם לא מאנטישמיות גואה בתפוצות. הוא בסכנת הכחדה בשל נטיותיו ומגמותיו. הוא בסכנה מעצמו.
מחקרים שנערכים אחת לכמה שנים מעידים על הסכנה. הזיקה של צעירים יהודים בתפוצות לישראל, ליהדותם ולמסורת היהודית, אף באופן הבסיסי ביותר - הולכת ונחלשת. "הדור הולך ונעלם" לא כמשל אלא כמספר, אנחנו הולכים וקטנים כעם - בדמוגרפיה, במסורת ובקשר לישראל.
התמונה מטרידה. חלק לא מבוטל מצעירי יהדות העולם אינו מכיר את החגים היהודים, אינו מדבר עברית, אינו חש קשר מיוחד לישראל, לא ביקר מעולם בבית כנסת מזרם כלשהו, והמדאיג מכל – מתבולל בהיקף נרחב שמגיע במדינות מסוימות לכדי 50 אחוז.
הסיפור של שרה דומה לסיפורם של מאות אלפי צעירים יהודים ברחבי העולם. הוא מתחיל ביהודיה אמריקאית שמתאהבת בבחור לא יהודי. לבה הממהר לא עצר לשאול: "האם הוא יהודי?", היא פשוט התאהבה. שרה, סיפר חבר של משפחתה, לא הבינה על מה המהומה: "הוא מדהים, מסיים בקרוב את לימודי המשפטים, אוהב, ערכי ומתנדב בארגון סיוע לאפריקה – אז למה זה בעצם כל-כך חשוב שאתחתן עם יהודי? למה חשוב להישאר יהודייה?".
לרובנו כישראלים, המענה כמעט אוטומטי: "ככה. כי אנחנו לא יכולים להיות משהו אחר. ציווי עתיק שאבא וסבא וסבא רבא מילאו ולפניהם שושלת ארוכה של משפחה שעשתה הכל כדי להישאר יהודים".
אבל לשרה ולמאות אלפי צעירים יהודים העניין אינו כל-כך פשוט. אי אפשר להאשימם. בכל שנה, בשכבת גיל בעם היהודי בתפוצות (שנתון) חיים כ- 90 אלף צעירים. הם מביטים, בדיוק כמו חבריהם בני גילם, שמאלה
במצב כזה, כיצד יכול צעיר יהודי בתפוצות שלא להתרחק מיהדותו ומהקשר עם ישראל? הרי אם לא נצליח להקנות למיליוני צעירים יהודים בתפוצות את הסקרנות הבסיסית לגבי יהדותם, את החשיפה והדגדוג של אותם שורשים יהודים רדומים - אז גם לא נוכל לצפות מהם לענות לעצמם על השאלה: "למה חשוב להישאר יהודי?".
יותר מכך - לא נוכל לצפות מהם להתחתן עם יהודי, לקיים משפחה עם מסורת יהודית כלשהא, ובטח ובטח שלא לדבר עמם על עליה או זיקה לישראל.
המצב לא אבוד. יש עדיין מה לעשות כדי להימנע מתרחיש האימים של שנת 2040. הוכח שחשיפת הצעירים, כבר בשלב צעיר לחייהם, לתכנים יהודיים וישראליים - מחזקת משמעותית את זהותם היהודית.
המפגש הבינאישי שקיימו מאות אלפי צעירים יהודים עם ישראל במסגרות קריטיות כמו "תגלית" ו"מסע" מעיר את אותם שורשים יהודים רדומים ונותן להם כלים חדשים לענות על השאלה: "למה חשוב להישאר יהודי?". והדרך לעשות זאת חשובה לא פחות - צורת הדיבור עמם חייבת להיות צעירה, בשפה "מגניבה", בסביבה שהם מכירים וצורכים, בדומה ל"הללויה" – תחרות השירה בעברית לצעירים יהודים בתפוצות שנערכה לאחרונה.
מדינת ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי, ככזו יש לה אחריות בלעדית על גורלו. אחריות לא נבנית בהצהרות. היא מתבטאת במדיניות, בסדרי עדיפויות, בהקצאת משאבים ובתשומת לב בירוקרטית. לכן, על ההשקעה הממשלתית בתחום להימשך במלוא עוצמתה ואף לגדול. אסור לעצור את הדלק ל"רכב" המוביל את צעירי התפוצות לישראל, אסור להשאיר אותם לגורלם.
אבל לא מדובר על עניין ממשלתי בלבד. גם לכל אחד מאתנו, כישראלים, יש אחריות ערכית-אישית-היסטורית לגורל אחינו בתפוצות. דברו תדיר עם המשפחה בחו"ל, צרו קשר עם קרוב יהודי שלא דיברתם עמו שנים, הזמינו לישראל ילדי חברים יהודים, שלחו ספרים בעברית לרכים הנולדים, התחברו עם יהודים מרחבי העולם באמצעות רשתות חברתיות, התנדבו בארגון יהודי ואף בקרו בטיול הקרוב לחו"ל בקהילה היהודית המקומית.
הדבר בנפשנו. חייבים לפעול היום. איננו יכולים להרשות לתרחיש האימים להתממש, להגשים במו ידינו את שאיפתם האלמותית של צוררינו. עלינו לדאוג שיהודי התפוצות יישארו קרובים אלינו - כדי שלא ידהו מדגלנו, כדי שלא יתבוללו לעד משורות עמנו, כדי שימשיכו לקיים עם יהודי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם