חרפה עיתונאית
בשעה של משבר מוצא "הארץ" לנכון לרקוד על הדם. לא קולגיאליות, לא סולידריות ולא חופש ביטוי מעורבים - רק מאבק קטנוני לפגוע ב"מעריב"
כן, על הכף נמצאת גם הדמוקרטיה. משום שהתמוטטות של חלק מכלי התקשורת היא בעלת משמעות שהיא הרבה מעבר לעניין כלכלי. זו פגיעה בשיח הציבורי. זו פגיעה בגיוון. על כל אמירה מעצבנת בערוץ 10 יש מאה תחקירים, חשיפות וכתבות שהם תרומה אדירה לחופש הביטוי ולשיח הדמוקרטי.
עברו ימים אחדים, וגם עיתון "מעריב" הגיע לעוד שלב במשבר שעובר עליו בשנים האחרונות. להפגנה שקיימו עובדי העיתון בשבוע שעבר הגיעו עובדים ועיתונאים מעיתונים אחרים. גם מעיתון "הארץ". הם אמרו לי שהם לא מסכימים לאף מילה שאני כותב, אבל הם מגיעים משום שחופש הביטוי מצוי מעל לכל מחלוקת. כך צריך להיות. עוד נחזור לכך.
אבל מתברר שעיתון "הארץ" עצמו נוקט דרך אחרת. כבר למעלה משנה הוא מנהל קרב חסר מעצורים נגד עיתון "מעריב" תוך העלאת טענות סרק. מותר להעלות טענות נגד פרסומים כאלה ואחרים ב"מעריב". מותר לטעון שהעיתון אינו מכסה מספיק את עסקי נוחי דנקנר. זה חלק מהשיח. אף שגם עיתון "הארץ" לא מכסה את עסקי נבזלין, וערוץ 10 אינו מכסה את עסקי יוסי מימן. ולמרות זאת, נניח שהביקורת לגיטימית. אבל כאשר "מעריב" מצוי במשבר, כפי שמצויים קרוב ל-70 אחוז מעיתוני העולם, גם "הארץ" עצמו, מוצא האחרון לנכון לרקוד על הדם. לא קולגיאליות. לא סולידריות. לא דמוקרטיה. לא חופש ביטוי. רק מאבק קטנוני כדי לפגוע ב"מעריב" ובבעליו.
סהדי במרומים, וכתבתי זאת שוב ושוב, שעיתון "הארץ" ייזכר לדראון עולם על הקמפיין שמנהלים אחדים מכותביו בשירות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל. תרומתם לדה-הומניזציה, לדה-לגיטימציה, לדמוניזציה של מדינת ישראל תירשם בספר דברי הימים. אבל כל הטענות שהעליתי בשנים האחרונות נגד מסע ההסתה שמנהלים חלק מכותבי העיתון לא הובילו אותי לקמפיין למען סגירת העיתון.
גם דברי הבלע שמתפרסמים שם הם חלק מחופש הביטוי. צריך לבקר. צריך לחשוף. צריך להפריך שקרים. אבל זהו. לא יותר. וגם אם מי שמוביל את הקו הזה הוא בעל המניות העיקרי של העיתון, עמוס שוקן, הרי שהמחלוקת איתו ועם הקו שלו היא לגופו של עניין. לא למען סגירת העיתון.
אנחנו בימים קשים לכלי התקשורת בכלל ולעיתונות המודפסת בפרט. זה קורה בעולם וזה קורה בישראל. הקשיים הללו מובילים לכיוונים חדשים. חבלי השינוי אינם פשוטים. המעבר לעיתונות דיגיטלית אינו חלק. כולנו הולכים לעתיד לא ברור. מה שכן ברור הוא שגם ערוץ 10, גם "הארץ" וגם "מעריב" מצויים בשעה קשה. אם הם יגיעו לכדי סגירה, זו תהיה מכה
אבל הנה, עיתון אחד, לאנשים שנדמה להם שהם חושבים, מנהל קמפיין מכוער. גם הזרמת החמצן שהייתה לפני ימים אחדים כדי לבחון את מעבר "מעריב" לפורמט חדש, גם דיגיטלי, הופכת בעיתון "הארץ" לעניין פסול. הם רוצים וידוא הריגה. שיקול הדעת של הדירקטורים, האשימו אתמול ב"הארץ", אינו כלכלי. נו, באמת. וכי כאשר מדובר בכלי תקשורת השיקול הוא רק כלכלי? וכי שיקול הדעת של נבזלין, שרכש חלק ממניות "הארץ", היה כלכלי? וכי המשך הזרמת הכספים לערוץ 10 היא כלכלית? הרי לפי ההיגיון המעוות מתוצרת "הארץ" צריך לסגור הרבה מאוד כלי תקשורת. בעולם ובישראל. גם את "הארץ".
אפשר להניח שאותם בודדים מעיתונאי "הארץ" שהגיעו להפגין סולידריות עם עובדי "מעריב" לא יצליחו להשמיע את קולם. אין מקום למי שחורג מהקו. אבל לקמפיין הסתה יש מקום. הרבה מקום. 12 עמודים הקדיש אתמול "הארץ" לצורך ריקוד על הדם. שיא חדש בקמפיין נגד "מעריב". ישראל לא זכתה בשום מדליה באולימפיאדה. עיתון "הארץ" יזכה במדליית זהב אולימפית על חרפה עיתונאית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם