פרס הגלובוס השחור הולך למיט רומני
חזון רומני במשק האנרגיה האמריקאי: יותר נפט, פחות רגולציה. לשקם את כדור הארץ והמערכות האקולוגיות? הצחקתם אותו – רומני מחפש אחר משרות וכסף קל וכל האמצעים כשרים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
תכנית עתירה בפתרונות קסם: תוספת של מיליוני משרות, צמצום הגרעון במאזן הסחר, צמצום התלות בנפט וונצואלי או מזרח-תיכוני, הפחתת מחירי האנרגיה לבתי אב ולתעשייה, הזרמת חצי טריליון דולרים למשק וטריליון דולרים (1,000,000,000,000) לרשויות הפדראליות והמקומיות. אם היה שולף עוד שפן או שניים מהכובע כבר היה אפשר להגיד על רומני שהוא קוסם.
נהוג לומר שהבחירות בארה"ב מוכרעות בנאסד"ק; בנושאים כלכליים, באחוז האבטלה, בגרעון הלאומי. רומני מכיר את ההיסטוריה והוא מציע חזון של כסף קל ומיליוני משרות. ובדרך להגשמת חזונו כל האמצעים כשרים: רומני מתעתד למצות עד תום את שדות הנפט והגז ואת מצבורי הפחם.
לדבריו, "יש (לארה"ב) הזדמנות חסרת תקדים לרתום את משאבי הטבע שלה לתועלת האומה. אם נפיק את מירב הפוטנציאל הגלום באוצרות הטבע נוכל להבטיח עצמאות אנרגטית, ביטחון אנרגיה לאומי ותועלת כלכלית בלתי מבוטלת".
אבל רומני מציג חלום ישן, לא חזון חדש. תכנית רומני-ריאן מספקת לנו הצצה ראשונה אל אמריקה העתידית של רומני-ריאן. אנו רואים לנגד עיננו את תמונת השער של הספר-סרט "אמת מטרידה" של אל גור. תמונה קודרת, עוכרת שלווה. גם תכנית רומני-ריאן עוכרת שלווה.
◄בגינה עם מישל אובמה
◄מגייס אנרגיה: אובמה מנסה להיות ירוק
◄אובמה עולה להתקפה: משיק תשדיר "ירוק"
אם ג'ורג' בוש האב לקח את האמריקאים לעיראק ב-1991 כדי להבטיח נפט כוויתי, וג'ורג' בוש הבן – בעצמו יזם בתעשיית הנפט – סיים את המלאכה ב-2003-2004, לאחר שהכריז על סיפון נושאת המטוסים רונלד רייגן (עוד רפובליקני), כי "לא ניתן שהנפט של עיראק ייפול לידיהם של טרוריסטים", אז רומני מבקש להראות שגם הוא רוחץ בנפט. רומני מחייה את המוניטין האקולוגי שיצא למפלגתו. מפלגה שמתהדרת בסיסמא "קדח, בּייבּי, קדח" (Drill, baby, drill), סיסמא שהחלה את דרכה כסלוגן בכנס הרפובליקני הלאומי (NRC) ב-2008 במינסוטה, והפכה נצחית בינתיים.
ארבע שנים אחרי הכנס ההוא במינסוטה, נאם רומני בכנס הרפובליקני הלאומי בטמפה, פלורידה. רומני, כדבריו, "רץ לנשיאות כדי להבטיח עתיד טוב יותר". עוד לא ברור אם רומני יזכה במירוץ לנשיאות. בפרס הגלובוס השחור הוא בוודאי היה זוכה, וגם בפרס הפופוליזם. ״הנשיא אובמה הבטיח לשקם את כדור הארץ״, לעג רומני לאובמה, "ואני מבטיח לשקם את המשפחות שלכם״. בעולמו של רומני השניים עומדים בסתירה: או כדור הארץ, האטמוספירה, האוקיינוסים, היערות, המגוון הביולוגי, רווחת הדורות הבאים, או משקי בית כאן ועכשיו.
ואכן, מבט מעמיק בתכנית רומני-ריאן חושף אמת מטרידה. ראשית, רומני מייחל להפקה נרחבת מבעבר של אנרגיה מפחם. זאת, על ידי תיקונים בחוק האוויר הנקי. חוק האוויר הנקי – עד כה, אבן פינה במאבק בהתחממות הגלובלית – הופך מהיום לאבן נגף, למכשול. השימוש בפחם, האבא הגדול של משבר האקלים מזה כ-150 שנים (הדלק של המהפכה התעשייתית), סימבול של זיהום, מוסר קלוקל וחוסר אחריות, יזכה לעדנה מחודשת. גם מגבלות על מכסות פחמן דו-חמצני יוסרו, ועימן גם מגבלות על השלכת פסולת רעילה, ומגבלות על זיהום מים.
שנית, ההשקעה הממשלתית תוסט על ידי רומני לפיתוח תשתיות נפט וגז. יאושר קו צינור הנפט Keystone XL היוצא מאלברטה, קנדה וחוצה – לפי תכנית המתאר המקורית שלו – למעלה מאלף ק״מ. קו צינור שביצועו נדחה על ידי הנשיא אובמה בשל הפרעות לנדידת מינים, למגוון ביולוגי ולזיהום אוויר ומים בכמה מהמערכות האקולוגיות הגדולות ביותר בצפון אמריקה. זהו אותו קו צינור ידוע לשמצה שפיתוחו נקטע לאחר שהיה אמור לחצות את אקוויפר אוגלאלה – ממקורות המים המתוקים הגדולים ביבשת ומקור ההשקייה המרכזי של גידולים חקלאיים בשווי 20 מיליארד דולר.
שלישית, כדי לממן את כלכלת הנפט הטבות המס לעידוד משק אנרגיה חלופי ייגנזו. כמובן, וזאת יודע רומני, השקעות בתשתיות נפט כדאיות רק אם הן מחזירות את עצמן. לכן, התמריצים לעבור לתחליפי דלק ייפחתו. הכלכלה האמריקאית תינעל בתוך הנפט.
והקוריוז: בעוד המילה "נפט" מוזכרת כ-154 פעמים בתכנית רומני-ריאן, המילה "אקלים" מוזכרת אף לא פעם אחת. ההתייחסות בקרב הרפבוליקנים לכך היא סטואית. שוות נפש. זהו עניין של מה בכך עבורם: קצת יותר זיהום, אבל הרבה יותר משרות. גם חברות הנפט האמריקאיות הגדולות נלהבות.
"הממשל הפדרלי לא מבין בהגנת הסביבה... רק רומני מבין", אומרים באיגוד הנפט האמריקאי העצמאי. ספר לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, אומר הפתגם. לשיטה זו, ניתן לשפוט תוכניות לפי תומכיהן. אמור לי מי תומכיך ואגיד לך מי אתה. ואלה החברים של רומני: המזהמים הגדולים ביותר בארה"ב.
המקטרגים לתכנית רבים ונמרצים. לא רק דמוקרטים, סוציאליסטים ומחבקי עצים נמנים על מטילי הדופי. גל לופט, יועץ בכיר לביטחון אנרגיה, טוען שרומני שוגה איפה ששגו קודמיו. ההנחה שצמצום הייבוא של נפט יוביל בהכרח להורדת מחירי הנפט מופרכת, כך לדברי לופט. לראייה: בשבע השנים האחרונות ייבוא הנפט לארה"ב קטן מ-60% ל-42% ובה בעת מחירי הנפט הכפילו את מחירם. ברור, מחירי הנפט נקבעים בשוק הסחורות העולמי, הם אינטר-קונטיננטלים, טרנס-לאומיים.
אבל המחאה נשמעת גם מן הימין. "אמנם, ישנם מרכיבים חיוביים בתכנית, בראש ובראשונה התרומה שהיא מרימה לכלכלה הלאומית, לתעסוקה, להוצאות משקי בית על שירותי חשמל ותחבורה, ולמאזן הסחר", כך לדברי ג'יימס וולסי, לשעבר מנהלה של סוכנות הביון המרכזית (CIA) ויועץ האנרגיה של ג'ון מקיין. "אבל", מדגיש וולסי, "כדי לקדם אלטרנטיבה של ממש לנפט מזרח-תיכוני, יש לזרז ולתמרץ שימוש ברכבים חשמליים".
ג'יל פיצסימונס, בלוגרית, סיכמה את דברי הביקורת: תכנית רומני מקדמת, אם לא מקדשת, אסטרטגיה של "נפט מעל הכל". היא מתעלמת ממשבר האקלים. גם מבחינה כלכלית היא פגומה. קיצוצי המיסים המפליגים והגישה לשטחים ומחצבים לאומיים, כולל צמצום ההגבלות על פליטת פסולת רעילה (כספית, לדוגמה), ומשיכת חסמים רגולטוריים תוך פגיעה בריבונות המדינות, הכל צפויים לייצר עלויות כלכליות חיצוניות שטרם ניתן להעריך. ככה לא משקמים את כדור הארץ.
לשקם את כדור הארץ והמערכות האקולוגיות? הצחקתם אותו – רומני מחפש אחר משרות, כסף קל ואלקטורים. בין השיטין הוא אומר: אין בעיה. ואם יש בעיה, זו לא הבעיה שלנו. נשאיר את זה לילדינו. לדורות הבאים. באי הכנס בפלורידה מריעים בתשואות רמות. אי אפשר שלא להעריך אותם על קוצר הראייה שלהם. את אסון BP במפרץ מקסיקו הם שכחו. על ים אוראל לא שמעו. את האוויר בסננדאז' (איראן), פשוואר (פקיסטן), או קאנפור (הודו) הם לא לקחו לריאות. את הפסולת שלהם מפנים לסין. המסר ברור: אכול ושתה כי מחר תמות. אם לא תישמר לה ברעבתנותהּ למשאבי טבע, ארה"ב עוד עלולה להפוך לארץ האפשרויות המוגבלות.
ואולם, נדמה כי הכשל המרכזי בתכנית רומני-ריאן הוא תפיסתי, מחשבתי. מדיניות האנרגיה של רומני מוטה בכבדות לתיעוש, לצמיחה כלכלית, לגרגרנות. עוד משרות, עוד כסף, עוד עוצמה. מיקוד התכנית הוא היצע ואספקה, לא ניהול ביקושים וצרכנות מרוסנת. לא אושר, אלא עושר. מדיניות בערבון מוגבל.
למעשה, הדרך לביטחון אנרגיה עוברת בהפחתת התלות בנפט, בשימור ושיקום השירותיים של המערכות האקולוגיות, בצריכה בת-קיימא. זהו לקח חשוב. בימים של ועדות לאומיות, צוותי חשיבה ושרטוט מדיניות לאומית לקיימות, ראוי לישראל ללמוד ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם