האיום

4 שאלות ומסקנה אחת לגבי אובמה ואיראן

השיח בנושא האיראני רווי קלישאות וסיסמאות. כדי לרדת לעומקה של המדיניות האמריקאית צריך להבין מה מסתתר מאחוריהן

עמוס גלבוע | 10/9/2012 8:09 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מספרים שבזמנו התנהל ויכוח בין ראש הממשלה גולדה מאיר לבין שר החוץ האמריקאי בשנות ה‭,70-‬ הנרי קיסינג'ר. קיסינג'ר היה מציב לה נימוק בעד עמדתו, וגולדה הייתה עונה בנימוק נגדי. ואז קיסינג'ר היה מעלה נימוק אחר, וגולדה משיבה בנימוק נגדי. כך נמשך הדו-קרב, עד שהופרכו כל נימוקיה של גולדה. ברגע זה אמרה: "אבל אני מאמינה ש‭"...‬ בטרם השלימה את המשפט התערב קיסינג'ר ואמר: "אני נכנע כי איני מסוגל להתווכח עם אמונות‭."‬ 
אובמה, סיכוי גדול שישלים עם איראן גרעינית
אובמה, סיכוי גדול שישלים עם איראן גרעינית  צילום: רויטרס

נזכרתי בסיפור זה לנוכח דברי האמונה המושמעים אצלנו לאחרונה בעניין האמריקאי ואיראן. רבים וטובים, בכללם נשיא המדינה, באים ואומרים: "אני מאמין לאמריקאים/ אני מאמין לאובמה‭."‬ הפרשנות של השומע היא שהדובר מאמין כי בסופו של דבר, אם איראן תעמוד ממש בפני רכישת יכולת גרעינית, אזי ארצות הברית תבוא עם כל יכולותיה ותשמיד את היכולת האיראנית.

אחדים מהמאמינים לא מנמקים את מקור אמונתם. פרס לפחות נימק: לא היה נשיא אמריקאי שלא יצא למלחמה מחוץ לגבולות ארצו, וגרעין בידי איראן מסכן את ארצות הברית באותה מידה שהוא מסכן את ישראל.

ברוח דברי קיסינג'ר, בדיון אסטרטגי אין מקום לביטויים כמו "אני מאמין" או "אני לא מאמין‭,"‬ אלא להערכות, סבירויות או הסתברויות, אינטרסים, תפיסות עולם, נסיבות ושלל שיקולים מגוונים. כדי לנסות ולהבין במשהו את המדיניות האמריקאית, אני מעלה ארבע שאלות.

‭.1‬ השאלה הראשונה קשורה לגנרל דמפסי, יו"ר המטות המשולבים האמריקאיים. הוא חוזר באובססיביות על האמירה שלישראל אין יכולת לחסל בכוחות עצמה את תוכנית הגרעין האיראנית. טוב ויפה, וייתכן שגם נכון מאוד. אבל מהאישיות הצבאית האמריקאית הבכירה ביותר אני מצפה לשמוע דברים אחרים, כמו מהן היכולות האמריקאיות או האם אמריקה תוכל להשמיד את היכולת הגרעינית האיראנית בכוחות קונבנציונליים?

‭.2‬ השאלה השנייה קשורה למזכיר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה, ושוב לדמפסי. הם חוזרים ואומרים שהם לא רוצים להיות שותפים למתקפה ישראלית חד-צדדית באיראן ומזהירים שישראל תישאר לבד.

דעתי היא שישראל חייבת לתאם את מהלכיה עם ארצות הברית כציווי עליון, אבל אני מעלה את השאלה הבאה: אם נכונים דברי הצמרת הביטחונית האמריקאית, האם היא לא אומרת למעשה את הדברים הבאים לאיראן ולכל העולם: "לא אכפת לנו מה יקרה למדינת ישראל אחרי התקיפה" (אף שהמוטו של הנשיא שלהם הוא ש"המחויבות האמריקאית לביטחון ישראל אינה ניתנת לערעור")?‬ האם אין לארה"ב נכונות להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלה באזור, שעלול להיכנס לסחרור אחרי תקיפה ישראלית? ‭.

3‬. השאלה הבאה קשורה לקלישאה השחוקה: "יש עוד זמן לסנקציות

ולדיפלומטיה‭."‬ שזאת אמירה נכונה, אך מתעוררת השאלה: אז למה לא מופעלות כל הסנקציות האפשריות? ועד מתי יש זמן? אם בזמנו אובמה הקציב שנה להסדר קבע ישראלי-פלסטיני, למה ארצות הברית לא מציבה עכשיו מועד כללי כלשהו? ‭

4.‬ השאלה האחרונה קשורה לקלישאה השחוקה אף יותר: "כל האופציות על השולחן‭."‬ נו, אז מה? למה ארצות הברית לא אומרת משהו קצת יותר ברור ונחוש? משהו שיהיה יותר קונקרטי ובו בזמן לא מחייב בצורה כובלת ידיים? כל אחד יכול לחבר לעצמו את התשובות האפשריות. כשאני מחבר את תשובותיי ומנתח את תפיסות העולם של אובמה ואת האינטרסים האמריקאיים הנוכחיים, מסקנתי, נכון לעכשיו, היא: הסיכוי שאובמה ישלים עם איראן גרעינית גבוה יותר מהסיכוי שיפעל צבאית להשמדת יכולתה הגרעינית.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

צילום: דעות

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים