זו לא המדינה, זה אתם
איזה מסר אתם מעבירים לילדים שלכם, כשאתם משאירים אותם בבית בגלל ילדי המסתננים? האם יגדלו לכם ילדים טובים יותר, חכמים יותר, בריאים יותר בגלל המהלך המבריק הזה?
הפגנה נגד מסתננים, צריך לעזור למי שכבר הגיע לפה צילום: רענן כהן
זה בטח התחיל בשיחות הסלון האלה. מכירים? המדינה זבל. מה הם מביאים את הילדים האלה לבית שלי? המדינה חרא. טעות מאוד נפוצה. אין דבר כזה "המדינה חרא." יש אנשים שהם דרעק. זה הכל אנשים, ויש גרועים כאלה בכל מקום; בביטוח הלאומי, בתקשורת, בעירייה ובוועד ההורים. יחד כולם הופכים את המקום המעולה הזה למקום פחות טוב, גזעני, מנוכר ומרושע.
"יש לנו יכולת לשנות מציאות וליצור אפשרויות להביא אושר." את המשפט הפשוט הזה (כמעט פשטני הייתי אומר) אמר אחד, קרל מרקס. גם לנו יש את היכולת, אך אני לא בטוח שאנחנו רוצים. כן, גם אני חושב שזה אסון שלישראל הסתננו עשרות אלפי אנשים. אני אמרתי מזמן מה צריך לעשות איתם, ולא מעט אנשי שמאל יפי נפש לא מדברים איתי מאז.
מנגד, אני חושב שעלינו לעזור לאלה שכבר נמצאים כאן כדי שיוכלו לחיות באופן נורמלי. הכדור הזה הוא גם שלהם. כדור הארץ אני מתכוון, לא הכדור שבו לא ייתנו להם לגעת בהפסקה. ואיזה מסר אתם מעבירים לילדים שלכם, כשאתם משאירים אותם בבית בגלל ילדי מסתננים/פליטים/מהגרים/הומלסים (בחרו את התשובה הנכונה)? האם יגדלו לכם ילדים טובים יותר, חכמים יותר, בריאים יותר בגלל המהלך המבריק הזה? מה אתם מסבירים להם בבוקר?
האם זה הדיאלוג? "תראה, שון, אני לא רוצה שבכיתה שלך יהיו ילדים שהגיעו מאפריקה כי הם מלוכלכים/שחורים/מזוהמים והם יכולים לעשות דברים שאנחנו היהודים לא עושים." זה הטקסט? אתם רוצים שיהיו להם כיתות מיוחדות, בבתי ספר מיוחדים, בנפרד מהילדים שלכם? כך אתם מצוטטים בכלי התקשורת. גם אני רציתי את זה.
בכל פעם שהבאתי את אחד משלושת ילדיי לבית הספר היסודי, ראיתי אתכם, הורים מעולים, ונבהלתי. גם אני לא רציתי שהילדים שלי ישהו בחברתם של ילדים של הורים שחושבים בדיוק כמוכם ומשדרים גזענות ואטימות, שלא לומר
טיפשות כללית. אבל התגברתי.
לא השבתתי את ילדיי, לא שלחתי אותם לבתי ספר פרטיים וקיוויתי שיידעו להבדיל לבד. לפעמים זה הצליח, לפעמים פחות. לאט-לאט הגרועים שבהורים התאדו לי מהפריים יחד עם הילדים שלהם, והחיים נמשכו.
אבל אתם לא מוותרים. אתם רוצים עבור ילדיכם את הטוב ביותר, את הנקי ביותר, את הלבן הזה, את הגזע הטהור שאין בו רבב, מחלות ושאר כולרות, תרתי משמע. וכשתסתיים המחאה החשובה שלכם, תתכנסו ביום שישי בסלון ותסכמו את הכל בשתי מילים: המדינה חרא. קבלו תיקון: המדינה (יחסית) זהב. אתם לא משהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם