בגסות, או גרוע מזה
נתניהו מוכן לחיות עם הידרדרות ביחסי ארה"ב-ישראל בעקבות דבריו, אבל מערכות הביטחון והדיפלומטיה של ישראל רואות את המחיר
נתניהו מוכן לחיות עם הידרדרות היחסים צילום: עמוס בן גרשום לעמ
והגרוע מכל: הרבה אנשים בממשל הנוכחי, העשוי להיות גם הממשל הבא, משוכנעים שנתניהו, שאי אפשר לטעון כלפיו שאינו מכיר את אמריקה, עושה את כל זה בידיעה ברורה ובכוונה. קשה להעריך איזה נזק עלולים הדברים האלה לחולל ליחסי ישראל-ארה"ב, אם ברק אובמה ינצח בבחירות בעוד פחות מחודשיים.
בכל מערכת בחירות יש צד נגטיבי, השמצות על אופיו ומעשיו של היריב. אבל למערכה הרפובליקנית נגד אובמה יש פנים שלא היו מעולם בעבר. באמצעי התקשורת המזוהים עם הימין ובסרטים כדוגמת: 2016" אמריקה של אובמה" של דינש ד'סוזה מציגים יריביו של הנשיא את אובמה כסוכן אנטי-אמריקאי, שהגיע לבית הלבן באמצעות העמדת פנים, ומטרתו האמיתית היא לחסל את עוצמתה של ארה"ב ולשנות את השיטה הכלכלית שעשתה אותה למעצמה. את זה לא טענו אפילו כלפי קלינטון.
אחד הקולות הבולטים ביותר, והכיס העמוק ביותר, במערכה נגד הנשיא הוא כמובן שלדון אדלסון, התורם הפרטי הגדול ביותר למועמדים הרפובליקנים. אדלסון התחיל עם 24 מיליון דולר לניוט גינגריץ,' שלידו מיט רומני הוא ליברל שמאלני; מרגע שרומני נבחר, אדלסון מרעיף עליו מכספו.
הוא אף אמר למגזין "פורבס" שיהיה מוכן להוציא "עד 100 מיליון דולר" להפלת אובמה, שבו הוא רואה סוציאליסט מסוכן. על היחסים בין אדלסון לנתניהו לא צריך להרחיב את הדיבור. מספיק לקרוא את "ישראל היום."
אובמה גם מכיר היטב את ההיסטוריה של נתניהו מול ממשלים דמוקרטיים, עוד מתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. אם חסר לו פרט כלשהו, מזכירת המדינה שלו תמלא ברצון את הפרטים. קשה לראות איך מהזווית של נשיא ארה"ב, דבריו של ראש הממשלה נגד עמדתה ומחויבותה של ארה"ב בנושא האיראני, והתביעות הפומביות שלו לדברים שהממשל איננו מוכן לעשות, יכולים להתפרש אחרת מאשר ניסיון להתערב במערכת הבחירות הצמודה - על ידי מנהיגה של מדינת חסות מדינית וכלכלית, הנתמכת הגדולה ביותר מקופת האוצר האמריקאי המדולדל.
אין גורם בישראל המכיר את היחסים המיוחדים האלה טוב יותר ממערכת הביטחון. הרכישות המשמעותיות של ישראל בתחום הצבאי, הרזרבות שעליהן נשענים חלק מהחישובים לשעת חירום, ההגנה המדינית במוסדות בינלאומיים - כל אלה תלויים ברצונה הטוב של ארה"ב. אמירתו של אהוד
ברק אמש, שלפיה יש "ללבן את המחלוקות עם ארה"ב בחדרים סגורים," היא ניסוח עדין יחסית של הנזק האפשרי של הסכסוך הנוכחי.
אובמה הוא איש סגור, שרק מעטים יודעים את צפונות לבו. הבסיס של ההתמודדות שלו עם נסיבות חייו הייחודיות ועם עלייתו המטאורית למשרה הרמה ביותר בעולם הוא היכולת לשמור את רגשותיו לעצמו. אבל אם יהיה הנשיא הבא של ארה"ב - ונכון לעכשיו זה מה שאומרים משאלי דעת הקהל, אם כי בהפרש שרומני יכול לסגור - לפחות ההתחלה של ממשלו השני והאחרון תהיה קרה כקרח כלפי הממשלה הנוכחית בישראל.
בנימין נתניהו, שבעיניו שלו רואה איך ייעודו ההיסטורי להציל את ישראל משואה שנייה מתמוסס, ובעיני אחרים נוהג בחוסר אחריות ואולי גרוע מזה, מוכן כנראה לחיות עם המצב הזה. מערכות הביטחון והדיפלומטיה של ישראל רואות את המחיר שישלמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם