חרד"ל, מפד"ל ומה שביניהם
הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, אינו מוכן להכיר בעמדות שונות משלו. לאנשי הבית היהודי הוא אומר: איחוד? רק אם תקבלו את דעותיי
דב ליאור, לא מוכן להכיר בעמדות שונות משלו צילום ארכיון: פלאש 90
מחוץ למחנה הדתי-לאומי לא שמע כמעט איש על המפקד הזה ועל הקרבות שהתחוללו בין המועמדים השונים. גם בתוך המחנה פנימה הייתה ההתעניינות די מוגבלת. מכל מקום, ביום ראשון הסתיים המפקד, והפינאלה שלו מבחינתי היה הודעת מייל של הרגע האחרון מהמתמודד על ראשות המפלגה נפתלי בנט.
היא מתחילה בפקודה, כיאה לקצין בסיירת מטכ"ל: "התפקדו מיד," נמשכת באזהרה עם ניחוח יומרני: "בעוד כמה שעות יינעל המפקד, ובכך ייסתם הגולל על האפשרות שלך להשתתף בעיצוב עתיד המדינה," ומסתיימת בקינה "לא סופרים אותנו" ובהבטחה לחולל מהפכה ו"לדאוג שמעתה נהיה כוח משמעותי."
איני מכיר את בנט. אני נותן לו את הקרדיט שהוא מאמין במה שכתב, אם כי לטעמי יש בדברים יומרה מוגזמת. הבית היהודי נאבק היום לעבור את אחוז החסימה ואולי להוסיף מנדט על השלושה שיש לו. כל היומרות ומשאות הנפש של בנט ושל מועמדים אחרים "להחזיר את עם ישראל אלינו" ולהיות לכוח פוליטי משמעותי אינן יכולות להתממש אלא באיחוד המחנה הציוני-דתי ברשימה אחת, וכאן הבעיה האמיתית.
בעבר סברתי וכתבתי שהציונות הדתית צריכה לרוץ לכנסת בשני ראשים משום שלא ניתן לגשר על חילוקי הדעות המהותיים בין הימין הדתי-לאומי, שחלקו קיצוני, לבין המתונים שבמחנה, בנושאים המדיניים ובשאלת ארץ ישראל השלמה.
אך משנוצר מצב שבו הריצה המפוצלת יוצרת סכנת הכחדה פוליטית של הציונות הדתית, שיניתי דעתי וכתבתי לפני כשלושה חודשים שזו כבר בעיה של פיקוח נפש, ואם הציונות הדתית חפצה בחיים פוליטיים, עליה להתלכד ולרוץ יחד. גם אז פקפקתי אם זה אפשרי, בעיקר לאחר שחילוקי הדעות התרחבו וחדרו בשנים האחרונות גם לתחומי קיום המצוות ואורחות החיים (חרד"לים מול סתם מפד"לניקים).
היום אני כמעט בטוח שההתלכדות אינה אפשרית. מדוע? מפני שהרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע והסמכות התורנית שחברי הכנסת של האיחוד הלאומי נתונים למרותה, עושה אותה לבלתי אפשרית. על פי האתר "כיפה," בכינוס של מפלגת תקומה, הגוף המרכזי באיחוד הלאומי, הציב הרב ליאור עקרונות ש"הבית היהודי" חייב לקבל כתנאי לאיחוד: עמידה איתנה בכל הקשור להתיישבות בכל ארץ ישראל; שאיפה להחלת הריבונות הישראלית על כל מרחביה; עמידה נחושה על צביונה היהודי של המדינה; ו"קבלת סמכות רבנית שתדריך את נבחרי הציבור על פי תורת ישראל ותחליט בנושאים מדיניים עקרוניים." וגם הצבת ח"כ בן ארי הכהניסט ברשימה, מה שעלול להבריח מצביעים מתונים.
שלושת
העקרונות הראשונים, הצהרתיים במהותם, אינם אמורים להוות בעיה גם לאנשי הבית היהודי. העיקרון הרביעי הוא הבעייתי. הרב ליאור מבקש להטביע באמצעות הכפפת הפוליטיקאים לרבנים חותם חרדי מובהק על המפלגה המאוחדת.
הציונות הדתית, להבדיל מהחרדים, מעולם לא נתנה את זכות ההחלטה בנושאים חילוניים בידי רבנים, ולרוב גם לא התייעצה איתם. הרב ליאור, כאופייני לאנשי הימין הקיצוני, אינו מוכן להכיר בעמדות שונות משלו. הן אינן לגיטימיות בעיניו. הוא אומר לאנשי הבית היהודי: איחוד? בבקשה, בתנאי שתקבלו את דעותיי. קשה להאמין שראשי הבית היהודי יסכימו לכך. מי שמציב תנאי כזה יודע שהוא מטרפד מראש את האיחוד ועלול להמיט אסון פוליטי על הציונות הדתית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם