למה השנאה הזו?
אם תחליפו רגע את המילה "מעריב" במילה "פרי גליל" או "קלאבמרקט", תבינו שבסופו של דבר מדובר במקום העבודה של אנשים
קשה להיות כתבת וידאו, התרוצצתי בכל הארץ, חיפשתי סיפורים, יצרתי קשר עם אנשים אבל תמיד שאלו אותי רק דבר אחד - זה יופיע גם בעיתון? "לא", עניתי. "זו כתבת וידאו, כמו שאתם רואים בחדשות, רק באתר האינטרנט". את האכזבה הם התקשו להסתיר. תוך שנתיים נושא הווידאו הפך ללהיט בקרב אתרי החדשות והיום לצפות בשידור חי באינטרנט זה יותר מנפוץ. היום כולם מעלים הכל ליוטיוב, גם נשיא המדינה שלנו, ואנשים רוצים לראות יותר ויותר תוכן ויזואלי.
בשבילי, לעבוד במעריב הרגיש מעין סגירת מעגל. עשיתי דברים רבים בחיי המקצועיים. אבל את הצ'אנס הראשון האמיתי ב"קריירה" נתן לי טומי לפיד. לפיד היה עיתונאי במעריב במשך שנים רבות. במשך כמעט שלוש שנים עבדתי כעוזרת הפרלמנטרית שלו ובמסגרת זו היינו נוסעים ביחד במכוניתו, בין אם זה לכנסת, לאירועים פוליטיים או לראיונות בערוצי הטלויזיה.
נשבר לי הלב בגלל טומי
במהלך הזמן שהיינו מעבירים במכונית שמעתי ממנו סיפורים רבים על ימי מעריב העליזים. זו, בין היתר, אחת הסיבות מדוע התרגשתי מאוד להתחיל לעבוד כאן ומדוע עדיין ישנם ימים בהם אני שמחה שהייתי (ונכון להיום עודני) חלק ממעריב. כי מעריב זה לא נמרודי, לא דנקנר, לא העורכים הראשיים שבאו והלכו כאשר עצמנו לרגע את העיניים, זה האנשים.
מה שמרגיז אותי יותר מהכל, או יותר נכון מי שמרגיז אותי יותר מהכל הם "המגיבים". כל אלו שבלי לחשוב פעמיים מקליקים על "הוסף תגובה" וכותבים בלי להתבייש: "שיפטרו את כולכם", "הלוואי יסגרו את העיתון" ו"אמן שלא תמצאו עבודה".
למה השנאה הזו? אם תחליפו רגע את המילה "מעריב" במילה "פרי גליל" או "קלאבמרקט", תבינו שבסופו של דבר מדובר במקום
העבודה של אנשים. אף אחד לא מכריח אתכם לקרוא את הכתבות שלנו או לצפות בהן (אנחנו רק מקווים שתעשו כן), אבל בסופו של דבר אף אחד לא עובד כאן לחינם. וגם אם יש עיתונאים שאתם לא מסכימים עם דעותיהם, למה אתם מאחלים לאורי, בן, שני, אבי, בתאל, אלכס, רע, עידן, שירה, דודי, אסף, ערן, גלעד, יוגב ועוד רבים וטובים אחרים שלא ימצאו עבודה. מה הם עשו לכם רע?
בימים טרופים אלה כאשר בכל שעה ביום יש התרחשות נוספת ובראש מתקתק השעון לקראת סוף החודש לבי נשבר פעמיים: פעם ראשונה בגלל כל העובדים הוותיקים והצעירים יותר שיאבדו את מקום עבודתם, שצריכים להילחם בחירוף נפש לקבלת הזכויות המגיעות להם בחוק. ופעם שניה בגלל טומי לפיד, שאהב כל כך את המקום הזה, שאני לא הצלחתי להציל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם