בלי פחד

למרות מצבה של ישראל, של אזרחיה, של העיתונות ושל "מעריב" בערב ראש השנה, אין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו

עפר שלח | 16/9/2012 7:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: מעריב
זו הייתה שנה שהחלה בתקווה והסתיימה בשפע של חרדות. בראש השנה שעברה עוד עמדה באוויר התקווה הגדולה של המחאה החברתית, הקיץ מסחרר החושים שבו השאירו הישראלים את הציניות והחידלון הפוליטי בבית ויצאו לרחובות כדי לתבוע את מה שבמדינות אחרות הוא מובן מאליו: מערכת יחסים ראויה בין אזרח למדינתו, משמעות אמיתית לחיים כאן, חיים של תקווה ולא של חוסר ברירה.

במהלך השנה הזו קמו על התקווה הזו כוחות אדירים לכלותה. גם אם המחאה השיגה הרבה יותר ממה שטוענים הציניקנים, והשפעתה ארוכת הטווח עוד תיראה בעתיד, בראש השנה הנוכחי שולטת באוויר התודעה הישראלית הישנה שעיקרה חרדות: מהמצב הכלכלי המידרדר, מהייאוש הפוליטי שספק אם ישתנה גם בבחירות הקרובות, וכמובן מהאיום הקיומי, שהפך בימי השלטון הנוכחי לסיבת הסיבות של כל דבר.

ספק אם בנימין נתניהו ואהוד ברק, שני אנשים המסמלים את החידלון - את שניהם גירשנו מהשלטון לפני יותר מעשור, והנה שניהם שוב כאן כאילו נולדו אליו, מפזרים אימים על סביבותיהם כי זה מה שיש להם למכור - מבינים מה עשתה לנו השנה האחרונה. השאלה "נפציץ באיראן או לא נפציץ?", שבמדינה שיש לה איתנות ותקווה היא לא יותר משאלה מדיניתביטחונית טקטית, הפכה אצלם למשהו רווי היסטריה, דימויי שואה ונבואות זעם. ואזרחים של מדינה שקיימת כבר 64 שנים, שיש לה כוח מעצמתי ועוצמה כלכלית ודמוקרטית יוצאות דופן, לא רוצים לחיות ככה.
להמשיך לשרת את הייעוד

זו הייתה שנה של חרדה גם במקצוע שבו אני עובד כבר יותר מ-20 שנה , רובן המכריע בעיתון הזה. מצבו של "מעריב" הוא תוצר של משבר עולמי בענף העיתונות הכתובה המשולב בתנאים האופייניים לעיתון עצמו; משבר שמאיים לא רק על קיומו שלו. בשנה הזו נגלו הטוב והרע גם אצלנו: חוסר פרגון ושמחה לאיד מחד, ומנגד עוצמתם של אנשים המאמינים בייעוד שבחרו לעצמם ויודעים שעיתון איננו שייך לבעליו ואפילו לא לכותבים בו, אלא לקוראיו.

כל אחד מאיתנו ניסה בשנה הזו להמשיך לשרת את הייעוד הזה, וכך - אני מאמין - יעשה גם כל אחד מאיתנו בשנה הבאה, בתקווה גדולה שזה יהיה בבית הזה. "מעריב" הוא ביתי הראשון

בעיתונות והיקר ביותר ללבי; הוא העניק לי חירות מקצועית ללא דופי, וסביבה שהיו וישנם בה עיתונאים מצוינים, שתענוג וכבוד לעבוד עמם. הדבר הזה לא ישתנה.

אין לנו ממה לפחד אלא מן הפחד עצמו, אמר פרנקלין דלנו רוזוולט, כשנבחר לפני 80 שנה כמעט להיות נשיא ארה"ב בתקופה שבה הפחד הכלכלי הטיל צל על הכל ופחד של מלחמה איומה בצבץ ממזרח. וזה מצבם של מדינת ישראל, של אזרחיה, של העיתונות שלה ושל "מעריב" בערב השנה החדשה הזו. יותר מן המציאות, שאינה קלה, יותר מן האיומים האמיתיים והמנופחים - אין לנו ממה לפחד אלא מן הפחד עצמו. אם ניישיר מבט אל מעבר לו, שום חרדה לא תוכל לנו.

שנה טובה

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

עפר שלח

צילום: .

בעל טור במעריב, מגיש תוכנית בערוץ 10 ופרשן הכדורסל של ערוץ הספורט. פירסם ששה ספרים. רץ מרתונים להנאתו

לכל הטורים של עפר שלח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים