לרוקדים על הדם
"מול כל עיתונאי המתאכזר היום לעיתון' דבר' - יקום עיתונאי שיתאכזר כלפיו". קטעים מתוך דברים שכתב עורך מעריב לשעבר, אדם ברוך ז"ל, על סגירת עיתון ושמחה לאיד
תבוסה כתבוסת "דבר" קשורה למותני רוב העיתונאים הלא צעירים. רובנו יסיים את הקריירה שלו בבושת פנים. יסיים אותה קודם סיומה החוקי. לא יסיים אלא יודח. ולא יודח קודם שיושפל. כבר מחר, לרובנו לא יהיה ביקוש. ואז, רובנו לא יצליח לייצר לעצמו ביקוש חדש. ובאין ביקוש, גורלנו ככל המונם. גורלנו הפרטי כגורלם הקיבוצי של "דבר" ו"על המשמר". ואז רובנו יצטרף לרובנו הקודם, שגם לא היה לו ביקוש, והוא ממלא זה שנים בתי קפה הבלותיים או מסתגר בביתו.
מול כל עיתונאי המתאכזר היום ל"דבר" - יקום עיתונאי שיתאכזר כלפיו, ולאחר שנה או עשר שנים גם הוא יודח מהחיים האלה. על דאטפת אטפוך. איש-איש בתורו, תיש בציר קודמו. ולמה רובנו מתכחש ל"דבר" שהיה ומצטרף למקהלת הרייטינג ושוחט את "דבר" בסכין התפוצה והמימון? משום שרובנו חלוש, שונא עצמו ומקווה ש"דבר" ו"על המשמר" הם כפרתו או לפחות דחיית קצו שלו. אבל איש-איש בתורו."
'דבר' נוטה למות. תפוצה דלה, ניהול מסחרי רע, ריבוי
המקומונים והכבלים, וכמובן התעצמות העיתונות המסחרית, מפילים אותו. אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, גם אלוהים לא יכול. אבל יבולע למי שרוקד על קברו של "דבר". כיצד יבולע? על קברו לא ירקוד איש, וזכרו יתפוגג מעצמו כלא היה.ומי שרואה עצמו כפועל בתוך היסטוריה עיתונאית מקצועית, בתוך היסטוריה שיש לה אתיקה - זוכר את דבר" "ובפרט את דב ר השבוע", כאחד המקיימים העקשניים והמתחייבים של התרבות והעיתונות הישראליות.
קטעים מטורו של אדם ברוך, עורך מעריב לשעבר, שפורסמ במוסף "שישי תקשורת / תרבות" ב-7.4.95, ימי המשבר בעיתון "דבר"
אדם ברוך ז''ל
נעם וינד
אקו"ם