עיתון לאנשים עצמאיים
מעריב הוא ישראל של 2012, ולכן כשאתם קוראים אותו אתם לא יודעים מה תקבלו. אין לו סדר יום מכור מראש אלא מגוון דעות אמיתי
כל השנים בידיעות אחרונות לא התערבו אפילו פעם אחת בטוריי או בכתיבתי, אבל החברות שם התקלקלה ואז קיבלתי הצעה לחזור במעריב. זה היה העיתון שאליו הגעתי בפעם הראשונה בחיי בגיל 17 כדי להיות כתב פרילאנס בחדשות המקומיות, ולסקר את הפועל בת ים בליגה א'.
תשע השנים האחרונות במעריב היו מאלפות. מאז שאני זוכר את עצמי כעיתונאי, מעריב היה תמיד תחת משבר קיומי – בין-דורי, קונספטואלי או כלכלי – אבל למרות הקושי המובהק בו הוא חי לאורך שנות דור, הייתה בו תמיד תכונה בולטת וייחודית, שכמותה כמעט שלא תוכלו למצוא בשום עיתון אחר בישראל: מצב רוח טוב שהתלוו אליו סולידריות ותחושה של התעלות למרות הקושי המובנה והמעיק. למרות העננה המתמדת שלא זזה מעולם מעל רחוב קרליבך, גם בעשור השני של שנות האלפיים, ואפילו בשבועות ובחודשים הנוראים האלו, זורם האדרנלין בדסק הספורט, שבו אני יושב לרוב.
למרות המכות, הגזרות והקיצוצים והעובדה שהדסק עובד ברבע התקציב של מתחריו הגדולים, הספורט של מעריב הוא קונצנזוס מוכר, חכם, דעתן, מתעמת עם חזקים, ידען ולא קלישאתי. גם בדסק החדשות יש אווירת אופוריה בכל לילה, רגע לפני שסוגרים גיליון. עדיין ממשיכים לרוץ ולהשתטח על כל סיפור בלעדי, כאילו המשכורת בבנק כבר מונחת, ולא כתוב ב"גלובס" שהעיתון נמכר לקונה הבא בתור.
איפה נתניהו?
אתם שואלים איך זה יכול להיות? ככה אנחנו. להבדיל משחקני נבחרת הכדורגל שלנו, לעיתונאים במעריב יש מחויבות למקום העבודה שלהם, וכן כן, גם למדינה ולאזרחיה. כאלו אנחנו, קצת טמבלים. רצים לחשוף גניבות, שחיתות, טיפשות, אטימות, אלימות, עליבות, גם כשבבית שואלים אם התחלנו לחפש אופציות אחרות.אני לא יודע מה בנימין נתניהו חושב, ואם בכלל אכפת לו. הוא מתייג אותנו כעיתונאים ולא כאנשים או אזרחי המדינה. אז ככה, ביבי, במעריב תוכל למצוא מאות עובדים שיכולים להיות שייכים לדפוס הטיפוסי שמצביע עבורך בבחירות: ימנים, דתיים, מסורתיים, מזרחים, מתנחלים, מושבניקים, יוצאי עיירות פיתוח, דתל"שים, חרדלניקים. ויש גם אשכנזים, עירוניים, תל אביבים, ירושלמים, שמאלנים, קרביים, ג'ובניקים, נשים וגברים.
מעריב הוא ישראל של 2012, ולכן כשאתה קורא אותו בבוקר, אתה לא יודע, להבדיל מעיתונים אחרים, מה תקבל. אין לו סדר יום מכור מראש, הוא לא תופס צד, יש בו מגוון דעות אמיתי והוא לא מזוהה עם אג'נדה פוליטית, לא בעד ביבי ולא תומך אולמרט – מעריב היא עיתון לאנשים עצמאיים. במעריב אין רק 2,000 עובדים. בהנחה שלפחות מחציתם בעלי משפחות מדובר כאן ב-6,000 ישראלים שמתפרנסים ממנו.
אני יודע איך נתניהו נבהל מהרעש שעושים 200 עובדים בפרי גליל. זה רעש לא טוב. הוא מגיע מחצור הגלילית, עיירת פיתוח, 80 אחוז תומכי ליכוד בכל מצב ומזג אוויר. אבל מעריב, ביבי, זה לא 200 פועלים אלא 2,000 פועלים או 6,000 מתפרנסים. אנחנו לא רק עיתונאים, אלא בעיקר אנשים. אז תגיד משהו בישיבת הממשלה.
אקו"ם