פתאום הם רגישים
צריך לשאול: איפה היו אותם ח"כים ערבים שדרשו להוריד את הסרט "תמימות המוסלמים" כשח"כ טיבי כינה את המתנחלים "סרטן" וכשח"כ חנין זועבי הצטלמה עם רוצחים?
ביום חמישי האחרון קבוצת מנהיגים ערבים, ביניהם חברי כנסת מרע"מ תע"ל, קיבלו סירוב מבית המשפט לחסום לצפייה בישראל את סרטון המהומות "תמימות המוסלמים". הסיבה: פגיעה ברגשות. המנהיגים האלה, מסתבר, מאוד רגישים. רגשות זה דבר שחשוב להם, והם גם התרעמו על תגובתה המוצדקת של השופטת מרים מזרחי שאמרה - מי שזה פוגע בו, אולי כדאי שיימנע מלחפש את זה באינטרנט.
אבל האם קבוצת המנהיגים הזו אכן מכילה אנשים "רגישים"? או שמא זו רק מילה יפה כדי לכסות על מניעים לגמרי אחרים?
כשבאיראן שודר בטלוויזיה סרט שעושה דמוניזציה לכל היהודים, הם דווקא התמודדו עם זה יפה מבחינה רגשית. כך גם כשבטורקיה שודרו סדרות שהציגו חיילים ישראלים כרוצחי ילדים פסיכופטים, וגם כשבמצרים עלו תשדירי שנאה נגד יהודים.
הרגשות העדינים שלהם גם לא ניזוקו כשח"כ אחמד טיבי כינה את המתנחלים "סרטן", מילה שדי מעליב כשמשתמשים בה כמטאפורה לקבוצות שלמות של אנשים. גם כשח"כ חנין זועבי הצטלמה עם רוצחים, הם לא חוו התמוטטות רגשית. במקרה הטוב, הם אדישים גם בכל פעם שאחמדיניג'אד מתלהם לגבי שאיפותיו למחיקת ה"ישות הציונית".
אם להבין על פי המעשים, אז כששונאים את ישראל זה במסגרת חופש הביטוי, אבל את הסרטון המטופש שמישהו הפיק בשני שקל על מוחמד, אותו הם רוצים לחסום.
ניזונים מהמשך ההתבדלות של המגזר הערבי
הייתי שמחה לראות את המנהיגים האלה רצים לבית המשפט באותה התלהבות כדי לשפר את נגישות התחבורה הציבורית ליישובים ערביים. זו אחת הסיבות לשיעור המועסקים הנמוך במגזר, ולשיעור העוני הגבוה. הייתי גם שמחה לראות אותם מדברים בתשוקה כזו למען תמריצים להעסקת ערבים. אבל המעשים שלמנהיגי הערבים הישראלים יש תשוקה לגביהם, הם אחרים.
האמת היא שכבר די משעמם להתלונן על אוזלת ידם של מנהיגי הערבים-הישראלים. במילים הם למדו להכחיש, כמו כל הפוליטיקאים, אבל במעשים, סדרי העדיפויות שלהם מוכיחים את מה שהם לעולם לא יאמרו, כמובן: הם ניזונים מהמשך ההתבדלות של המגזר הערבי. משם בדיוק בא כוחם. הם מצויים בניגוד אינטרסים, כי אם המגזר לא יהיה מבודל,
מי לעזאזל יצביע עבורם?
האזרחים הערבים-ישראליים הם חצויים, אבל אלה שבאמת רוצים להשתלב, מראים הרבה יותר תושייה ממנהיגיהם. בעניין השירות האזרחי, למשל, ההנהגה מתנגדת, ולמרות זאת יש אזרחים שעושים מאמץ להשתלב. רבים מהם באמת כמהים לכך, נמאס להם להתבדל, ולהמציא פגיעות גם במקומות שבהם הן לא קיימות, רק כדי להישאר שונים. הם הבינו כבר מזמן שזה רק פוגע להם באיכות החיים.
השאלה היחידה הנשאלת היא מדוע הציבור הזה ממשיך להצביע עבור המנהיגים הערביים הנוכחיים? הם הוכיחו את סדרי העדיפויות האמיתיים שלהם. לא עדיף להתחיל להצביע עבור מי שבאמת ישקיע את מרצו, תשוקתו והתלהבותו כדי לשלב אותם? אבל הפעם במעשים, לא רק במילים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם